בג"צ 2677/16

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב סמכותו של פקיד הדיג לקבוע איסורים ברישיונות דיג, למרות שקיימות תקנות קיימות הקובעות הגבלות חמורות על דיג. העותרים טענו כי התקנות מיצו את סמכותו של קצין הדיג לקבוע תנאים לרישיונות. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת, וקבע כי לקצין אכן הייתה סמכות להטיל מגבלות נוספות מעבר לאמור בתקנות. החלטת בית המשפט התבססה על פרשנות של החוקים הרלוונטיים, לרבות פקודת הדיג ותקנות הדיג, המקנות במפורש לקצין סמכות להוציא רישיונות ולצרף להם תנאים. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי סמכויות אלה נחוצות כדי להסדיר ולפקח ביעילות על ענף הדיג, ולהבטיח ניהול בר קיימא של משאבי הדיג של ישראל. השופטים הדגישו כי הסמכויות הנגזרות מהחקיקה הן מקבילות ומצטברות, כלומר קיומן של מגבלות רגולטוריות אינו שולל את סמכותו של הממונה להטיל תנאים נוספים על רישיונות. סמכויות אלה נחשבו לכלים סבירים ומידתיים לניהול ענף הדיג ולשימור משאבי הדיג. עוד ציין בית המשפט כי התנאים שנקבעו ברישיונות הם זמניים וכפופים לביקורת שנתית, דבר התומך עוד יותר בשיקול דעתו של הממונה. בנוסף, העובדה שהמדינה הייתה בתהליך של תיקון התקנות לא גרעה מהסמכות הקיימת לקבוע תנאים ברישיונות. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי החלטתו אינה כרוכה בנקיטת עמדה בנושאים שבתחום סמכותה של ועדת הכלכלה וכי זכויות העותרים ביחס לתקנות, לאחר אישורן, נשמרות. דעתו של השופט פוגלמן נתמכה על ידי השופטים מזוז וזילברטל.