עמש"מ 27604-01-16

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על הליך משמעתי שננקט נגד עובד בכיר בעיריית צפת, מר אלגלי, לפי חוק יסודות התקציב. מר אלגלי הורשע על ידי בית הדין למשמעת בשתי עבירות משמעת הנוגעות לשינויים שערך בתנאי שכרו בניגוד להוראות החוק, ובאחריות פיקוחית לעבירות שבוצעו על ידי עובדים אחרים שהיו תחת סמכותו. האישום הראשון נגע להכללת תשלום נוסף בגין "מאמץ ידני" בשכרו של מר אלגלי, לו לא היה זכאי על פי הדין החל. האישום השני נגע לכך שמר אלגלי אישר תשלום שעות כוננות לו ולעובד נוסף, במקום גמול השעות הנוספות לו היו זכאים. בית הדין דחה את ערעורו של מר אלגלי על פסק הדין, ולא מצא כל טעות בפסק דינו של בית הדין למשמעת. בית המשפט ציין כי מטרתו של חוק יסודות התקציב היא לבסס ריסון תקציבי ולמנוע הפרות של מסגרות שכר, וכי החוק מטיל שני איסורים נפרדים על גופים מתוקצבים: האחד - הסכמה לשינויים בשכר, והשני - הכנסת שינויים כאלה. בית הדין קבע כי אמצעי המשמעת שהוטלו על מר אלגלי - נזיפה, החרמת שכר חודש והורדה בדרגה למשך שנה וחצי - אינם מופרזים, בהתחשב בחומרת העבירות. עם זאת, בהתחשב בכך שמדובר בפסק הדין הראשון בתחום זה לאחר ניהול הראיות, החליט בית המשפט לנקוט משנה זהירות ולא להחמיר את הסנקציות. לפיכך, במקום להפחית משכרו של מר אלגלי, הוטל עליו לעבור לתפקיד אחר בעירייה למשך שנתיים, ונפסל מלכהן בתפקיד ניהולי לאותה תקופה. יתר אמצעי המשמעת שנקבעו על ידי בית הדין למשמעת נותרו ללא שינוי. בית המשפט דחה את ערעורו של מר אלגלי הן על גזר הדין והן על גזר הדין, וקיבל חלקית את ערעור המדינה על גזר הדין, כמפורט בפסק הדין.