ב"ש 22204/09

תקציר

הכרעת הדין דנה בראיות נגד שני משיבים שהואשמו בעבירות פליליות שונות. השופט מגיע למסקנה כי במרבית סעיפי האישום נגד המשיבים יש די ראיות לכאורה כדי להמשיך במשפט מלא. האישום הראשון של עמידה בראש ארגון פשיעה נדחה מחוסר ראיות, שכן השופט מוצא כי הארגון דומה יותר לשותפות מורכבת או לארגון פשיעה בהתהוות, ולא לארגון פשיעה מבוסס כהגדרתו בחוק. האישום השני הנוגע לניהול מועדון הימורים מקובל על שני המשיבים, שכן קיימות ראיות מספיקות הקושרות את שניהם לעבירה. האישום השלישי הנוגע לעבירות מס מתקבל אף הוא, שכן מהראיות עולה כי המשיבים לא הצהירו על הכנסותיהם מהמועדון ולא שילמו מסים. האישום הרביעי של סחיטה כנגד שני המשיבים מקובל ברובו, למעט כמה חולשות ראייתיות בנוגע למעורבותו של הדוד. האישום החמישי נגד המשיב הראשון, שעניינו הפצת חשבוניות פיקטיביות ומתן הלוואות, מתקבל על סמך דברי עדי המדינה, חרף טענות ההגנה המערערות על מהימנותן. האישום השישי נגד המשיב הראשון, גניבת רכב, מתקבל אף הוא, שכן הראיות מצביעות על כך שהרכב נלקח בהסכמת הבעלים לפירעון חובות, המהווה גניבה על ידי אדם מוסמך. האישום השביעי נגד המשיב השני נמחק מחוסר ראיות מספיקות לאירוע שבירת הרגל. האישומים השמיני והאחד עשר של סחיטה נגד שני המשיבים מתקבלים באופן חלקי; השופט מוצא ראיות מספיקות עבור הדוד אך לא עבור האחיין. האישום התשיעי, הנוגע לעבירות מס בעסקי ההלוואות, מתקבל על סמך ראיות חזקות מהצהרות הלווים ומהאזנות סתר. האישום העשירי נגד המשיב השני, סחיטה באיומים, מתקבל אף הוא, שכן המילים המאיימות נאמרו בשיחה עם הקורבן. האישום השנים עשר, הלבנת הון תוך הסתרת רכוש, מתקבל ברובו למרות טענות ההגנה, כאשר השופט מצא ראיות מספיקות לכאורה לכך שהמשיבים רכשו רכוש ורשמו אותו על שמם של אחרים. האישום השלושה עשר נגד המשיב השני, המורה לעד למסור עדות שקר, והאישום הארבעה עשר נגד המשיב הראשון, תקיפת טרור, מתקבלים שניהם על סמך שיחות האזנת סתר וראיות נוספות. ככלל, השופט קובע כי מרבית סעיפי האישום עברו את מבחן הראיות לכאורה ויש להעמידם לדין, בעוד שחלק מהאישומים נמחקים מחוסר ראיות.