ע"ע 549/08

תקציר

במקרה זה הוגש ערעור על ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי בעניין פיטורי עובד, שפוטר לכאורה בשל בעיות משמעת. עם זאת, בית הדין לערעורים אישר את מסקנתו של בית משפט קמא כי הפיטורים נבעו בעיקר מהריונה של העובדת, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות, האוסר על הפליה על רקע הריון. בית הדין ציין כי אמנם העובדת ביצעה כמה עבירות קלות, אך אלה לא היו משמעותיות מספיק כדי להצדיק את פיטוריה אלמלא הייתה בהריון. כאשר נטל ההוכחה עבר למעסיק, נקבע כי הריונה של העובדת היה הגורם המכריע בפיטוריה, בניגוד לסעיף 2(א)(5) לחוק שוויון הזדמנויות. כתוצאה מכך, פסק בית הדין האזורי לעובדת פיצויים בגין הפסדי שכר ואובדן דמי לידה, בהתחשב בכך שהיא הועסקה ארבעה חודשים בלבד, בעוד שהגנות הפיטורים לפי חוק עבודת נשים חלות רק לאחר שישה חודשי עבודה. המקרה אפשר לבית המשפט לבחון את היחס בין חוק שוויון הזדמנויות לחוק עבודת נשים, תוך הדגשה כי הסעד העיקרי צריך להיות השבה ולא פיצוי כדי להגשים את כוונת החוק. למרות שהמשיב ביקש פיצוי כספי במקום השבה, פסק בית המשפט פיצויים בגין נזק ממוני בסך של כ-36,000 ₪. נפסק פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, בהתחשב במידת חוסר תום הלב בפיטורים. בית המשפט החליט שלא להתערב בסכום הפיצוי בגין נזק לא ממוני, שנקבע על 30 אלף שקל. עם זאת, בית הדין תיקן טעות בנוגע לפיצויי פיטורים, וקבע כי יש לבסס אותה על מועד הפיטורים בפועל ולא על תרחיש עתידי היפותטי. בסופו של דבר, נדחה הערעור על נזקים ממוניים ולא ממוניים, ואילו חובת המערערת לשלם פיצויים בגין פיצויי פיטורים עתידיים היפותטיים בוטלה, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו.