ע"א 7340/13

תקציר

בערעור אזרחי מס' 1455/14 החליט בית המשפט להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לבדיקה נוספת בשל היעדר תשתית ראייתית, שמנעה הכרעה חלוטה. בית המשפט המחוזי המקורי לא בחן את הראיות במלואן, והטיל את נטל ההוכחה על המדינה, שלא עמדה בו, מה שהוביל לצורך לבחון מחדש את התיק. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שההליכים של המדינה אפשריים מבחינה משפטית, הם אינם אופטימליים, והמליץ על הליך הסדר מובנה יותר. היא שבה והדגישה כי על התובעת, במקרה זה המדינה, לשאת בנטל להוכיח את טענותיה, גם אם מופחתות, ואינה יכולה לעקוף דרישה זו. בשלושה מתוך ארבעת המקרים הקשורים, קבע בית המשפט המחוזי קביעות עובדתיות המאששות את זיקתם ארוכת השנים של המשיבים למקרקעין, אך המקרה הרביעי נזקק לבירור עובדתי נוסף. הודגש כי החלטה זו לא פתרה את טענות המדינה בנוגע לבעלות על הקרקע, אלא התמקדה בטענותיהם ההיסטוריות של המשיבים. בית המשפט הדגיש גם את יכולתה של המדינה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה, תוך הדגשת הציות לחוק. ערעורים בשלושה תיקים קשורים נדחו, והמדינה חויבה לכסות את הוצאות המשיבים. הדיון עסק בפרשנותו של סעיף 3 לחוק נכסי המדינה, והגיע למסקנה כי המדינה לא הוכיחה די הצורך היעדר זכויות בעלות מצד אחרים כדי לטעון לבעלות. פסק הדין, שניתן ב-11 באוקטובר 2015, משקף קונצנזוס בין השופטים, התומך ביישוב שיטתי של סכסוכי קרקעות לעומת קיצורי הדרך בהם משתמשת המדינה.