ת"א 297/96

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעות נגד שיכון ופיתוח, בהן מעורבים תובעים רבים הטוענים לליקויי בנייה בדירותיהם. הסוגיות העיקריות נוגעות לשאלה האם התובעים מסרו הודעה מוקדמת על ליקויים במועד, כנדרש בדין ובחוזה, והאם הם זכאים לפיצוי בגין ליקויים נוספים שהתגלו מעבר לתביעות המקוריות. בית המשפט מצא כי התובעים אכן הודיעו לנתבע על פגמים, ובכך נתנו תוקף לזכותם לפיצוי. המקרה מפנה למספר תקדימים משפטיים בנוגע להודעה ולאופן הטיפול באי-התאמות. חוות דעת המומחים מילאה תפקיד מכריע, וביססה את הבסיס לפיצוי התובעים הן בגין פגמים שדווחו בתחילה והן בגין פגמים חדשים שזוהו. בית המשפט נדרש גם לקבוע פיצוי לתובעים שמכרו את נכסיהם, וקבע כי זכותם לתבוע שומרת לעצמה, שכן נזקים נגרמו במהלך בעלותם. יתר על כן, פסק הדין מבחין בין פיצוי בגין תיקונים בפועל לעומת ליקויים פוטנציאליים שתוקנו בעצמם על ידי התובעים לפני בדיקת מומחה. במקרים ספציפיים פסק בית המשפט פיצוי נוסף בגין הוצאות שנגרמו במהלך תיקונים עצמיים והכיר בחשיבות ההבחנה בין שיפוץ לתיקון. הנתבעת וצדדים שלישיים שונים – צדדים ג/1 ו-ג/2 דהיינו – נחשבו אחראים לכיסוי פיצויים אלה בשל מעורבותם בבנייה ובהתחייבויות חוזיות. בית המשפט גם שקל את הצורך בפיקוח הנדסי רק כאשר הוא מוצדק. כמו כן נפסקו הוצאות משפט ופיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, תוך איזון בין ההגינות הפרוצדורלית לבין האינטרסים של כל הצדדים המעורבים. פסק הדין ממחיש את מורכבות ההתדיינות בליקויי בנייה, תוך שימת דגש על היצמדות פרוצדורלית, תפקידה של עדות מומחה והתחשבות בהסכמים קודמים ובאחריות בין צדדים לחוזה.