ת"א 29312-01-21

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעת בחלקה, הטוענת כי יש להכיר באגרות הפיתוח כתשלום קודם הפוטר את התובע מתשלום דמי הבנייה. השופטת מסכימה עקרונית עם עמדת התובע, אך אינה סבורה כי הכרה זו צריכה להביא לפטור מלא מאגרות הבנייה. תחת זאת, טוענת השופטת כי יש לפטור את התובעים רק מהחלק היחסי של דמי הבנייה, שבגינו שולמו דמי הפיתוח בפועל, ולבחון את היקף הפטור שניתן להם מתשלום היטלי הפיתוח. השופטת מצביעה על כך שאופי ההיטלים מהם פוטרה התובעת משקף את היקף התשלום הקודם שיש לייחס לתובע, ואת מידת החפיפה בינם לבין המטרה המונחת ביסוד דמי ההקמה. מכאן, שיש לפטור את התובעת רק מהחלק היחסי של דמי הבנייה המתייחסים להיטלי הפיתוח ששילמה. יתר על כן, השופטת מציינת כי אין לפטור את התובעת מסוגי היטלים שלא נשאה בהם ומהם לא פטורה, שכן מדובר בעשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, השופטת בוחנת את ההיטלים מהם הייתה התובעת פטורה ומוצאת כי עיריית קריית מלאכי התחייבה לפטור את היזמים מתשלום היטלי פיתוח מסוימים במלואם, ויש לתת ליזמים אלה, לרבות התובעת, פטור מלא מהיטלים אלה. עם זאת, השופטת מוצאת כי התובעת לא הייתה פטורה מרכיב הביוב הציבורי בהיטל הביוב, ולכן אין לפטור אותה גם מחלקו היחסי של אגרת ההקמה, שכן אגרות הבנייה מחליפות את כל מגוון היטלי המים והביוב שנגבו בעבר. מנגד, השופטת חולקת על טענת הנתבע כי הפטור ניתן בטעות, ולכן אין לפטור את התובעת מהחלק היחסי של אגרת הבנייה שלטענת הנתבעת פוטר בטעות. לבסוף, השופט מורה לנתבע להשיב את ההפרש בין הסכום ששילם התובע עבור ארבעת המגרשים לבין הסכום המחושב על פי פסק הדין, העומד על 510,670 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הנתבע נדרש לשאת גם בהוצאות שכר טרחת התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך 30,000 ₪.