רע"ב 5114/08

תקציר

המדינה ביקשה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהתיר לנאשם לרצות במקביל שני עונשי מאסר שהוטלו עליו בהליכים נפרדים. הנאשם הורשע במשפטים נפרדים בעבירות שונות ונגזר דינו בהתאם. בעקבות הרשעתו במשפט השני, ביטל הממונה על עבודות ציבוריות את עונש עבודות השירות שנגזר על הנאשם ממשפט קודם, לפי סעיף 51י לחוק העונשין, הקובע כי יתרת העונש תינתן ברציפות, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. הנאשם טען כי בית המשפט הדן בעבירה השנייה לא הפעיל את שיקול דעתו משום שהנושא לא הועלה בפניו, וביקש את חפיפת העונשים. בית המשפט המחוזי הסכים עם הנאשם, אך בית המשפט העליון נעתר לבקשת המדינה למתן רשות ערעור ובסופו של דבר הפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע, כי הוראתו הספציפית של סעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין חלה במקרה זה, הקובעת כלל צבירה ולא עונשים חופפים. נמצא כי הנאשם, שיוצג על ידי בא כוחו במשפט השני, ויתר על טענת החפיפה בכך שלא העלה את הנושא. יתר על כן, בית המשפט לא מצא סיבה לסטות מהמדיניות הכללית של צבירת עונשים במקרים של סיום שיפוטי של עבודות שירות, במיוחד נוכח אי התייצבותו של הנאשם לעבודות שירות, כמו גם הרשעותיו לאחר מכן בהליכים אחרים. לבסוף, בית המשפט הציע כי במקרים בהם נאשם אינו מיוצג על ידי עורך דין, על התביעה להבהיר לבית המשפט את סוגיית החפיפה או צבירת העונשים. במקרה זה, הודעת הפיטורים שנשלחה לנתבע שיקפה נכונה את המצב המשפטי.