ע"פ 49909-12-15

תקציר

הערעור, כולו, נדחה. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערער בכל הנקודות. המערער טען כי ההנחיות משנת 2012 הוחלו על עניינו, שהן לכאורה מחמירות יותר מההנחיות הקודמות. עם זאת, השופטים מצאו כי ההנחיות דומות במהותן וכי ההחלטה להגיש כתב אישום נגד המערער הייתה מוצדקת על פי שתי מערכות ההנחיות. גם טענת המערערת לאכיפה בררנית נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא תשתית עובדתית לטענה זו. זאת ועוד, בית הדין קבע כי המערער היה מעסיקו של העובד, בהתחשב בכך שהוא היה הבעלים והתגורר בבית בו עבד העובד, ולא הביא ראיות לסתור חזקה זו. אשר ליסוד הנפשי של העבירה, מצא בית המשפט כי די בהודאתו של המערער כי ראה את העובדת וידע שהיא מועסקת כדי לבסס את המרכיב הנפשי הנדרש של "עצימת עיניים". בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי די היה בעונש ללא הרשעה, שכן המערער לא הביא ראיות לפגיעה בלתי מידתית שתצדיק את ביטול ההרשעה. לבסוף, בית המשפט מצא כי סכום הקנס היה סביר, ואינו מצדיק התערבות. על פסק דין זה ניתן לערער לבית המשפט העליון, בתנאי שתינתן רשות.