ע"א 61871-02-15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור. המערער טען כי סעיף 41 לפקודת הנזיקין צריך לחול על עניינו, אך השופטים קבעו אחרת, שכן הוא היה מודע היטב לנסיבות שהובילו לתאונה. המערער לא הצליח להוכיח את רשלנות המשיבים בשמירה על הסדר והניקיון, כמו גם את מחדלם לפקח עליו כראוי. השופטים קיבלו את הטענה כי היה על המשיבים להתחשב בצרכיו המיוחדים של המערער בשל מצבו הרפואי, אך סברו כי הצעדים שנקטו המשיבים – לאפשר למערער להישאר בכיתה בהפסקה ולהבטיח קרבת מורה – הם סבירים. השופטים אף הבחינו בין חובת הזהירות הנדרשת בחצר בית הספר לבין חובת הזהירות הנדרשת בתוך הכיתה, והדגישו כי המשיבים אינם מחויבים לפקח באופן מתמיד על המערער. זאת ועוד, מצאו השופטים סתירות בגרסתו של המערער לאירועים, דבר המקשה על קבלת גרסתו. למרות שקיבלו חלק מטענות המערער, הגיעו השופטים למסקנה כי לא ניתן להטיל אחריות על המשיבים על סמך הקביעות העובדתיות. משכך, נדחה הערעור, והוחזר פיקדונו של המערער להוצאות המשיבים.