ב"ל 1004/98
פסק-דין עבודה אזורי תל-אביב-יפו
תקציר
התובע, אזרח עובד צה"ל, עתר לבית המשפט בבקשה להכיר בלקות השמיעה שלו כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי בעיות השמיעה של התובעים לא נגרמו כתוצאה מעבודתם, אלא נבעו מגורמים אחרים כגון מצבם הבריאותי הקודם, גילם וחשיפתם לרעש במהלך שירותם הצבאי. בית המשפט מינה מומחה רפואי שאישר כי התובע אכן סובל מירידה בשמיעה, אך גם כי אובדן זה קשור באופן חלקי בלבד לעבודתם. המומחה ייחס חלק מלקות השמיעה של התובע לגורמים אחרים כגון גיל וחשיפה לרעש שאינו קשור לעבודה. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שהתובע אכן נחשף לרמות רעש מזיקות במהלך עבודתו, וכי חשיפה זו תרמה לירידה בשמיעתו. למרות שמצבו של התובע לא עמד בקריטריונים למחלת מקצוע המפורטים בתקנות הביטוח הלאומי, פסק השופט לטובתם והכיר בכך שלקות השמיעה שלהם נגרמה כתוצאה מתאונת עבודה, או מקרוטראומה, ולכן יש להכיר בהם ככאלה על פי החוק. החלטה זו התקבלה על בסיס עקרון המשפט הסוציאלי, הקובע כי טובת הספק צריכה להינתן למבוטח.
חקיקה מקושרת
ב"ל 1004/98 משה אביבי נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה אזורי (2.9.2001)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.