ע"ב 326/01

תקציר

הסכסוך הוא בין שני רופאים שעבדו בבית חולים לבין בית החולים עצמו. הרופאים טוענים כי ביצעו "התראות מתוכננות" ועליהם לקבל את הפיצוי הקבוע בהסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים בגין כך. בית החולים, לעומת זאת, טוען כי טענות התובעים מבוססות על הסכמים אישיים שערכו הרופאים עם מנהל בית החולים, ולכן הם אינם זכאים לשיקולי ההסכם הקיבוצי. שני הרופאים, שהועסקו במחלקות שלא הוקצו להן כוננות מתוכננות, סיפקו שירותים נוספים מעבר למה שנקבע בהסכם הקיבוצי - שירותים נוספים שעבורם שולמו. בית הדין מצא כי ההסכם הקיבוצי אינו מקנה לעובדים זכות קנויה לבצע התראות מתוכננות במחלקות שלא הוקצו להן התראות כאלה. לפיכך, אין לקבל את דרישת התובעים לתשלומים נוספים בגין ביצוע התראות מתוכננות, כהגדרתן בהסכם הקיבוצי. יתר על כן, בית הדין קבע כי גם אם התובעים היו מבצעים התראות מתוכננות כהגדרתן בהסכם הקיבוצי – מה שלא היה המצב – בית הדין לא היה מקבל את טענותיהם בשל חוסר תום הלב שלהם. נסיבותיו החריגות של מקרה זה כוללות את היקפה העצום של התביעה – התובעים דרשו תשלום רטרואקטיבי עבור ימי עבודה נוספים, שהמעסיק כבר לא יכול היה לעמוד בהם, והשנים בהן ביצעו התובעים את העבודה מבלי להתלונן. דרישת התובעים לקבל רטרואקטיבית תשלומים עתקומים כאלה נעדרת תום לב ותגרום עוול למעסיק. לפיכך נדחו טענות הרופאים והם חויבו לשלם את הוצאות בית החולים בסך 3,000 ₪ לכל תובע.