בג"צ 9394/10

תקציר

העותר, שסייע לכוחות הביטחון, ביקש מעמד של תושב בישראל והטבות שונות, לרבות טיפול רפואי ורישיון עבודה, על בסיס תרומתו. המדינה התנגדה לעתירה, בטענה כי העותר כבר קיבל תגמולים רבים עבור סיועו ואין להעניק לו הטבות נוספות, שכן עניינו אינו מצדיק זאת. בית המשפט הסכים עם עמדת המדינה, והדגיש את שיקול הדעת הרחב המוקנה לגופים מנהליים במקרים כאלה. נמצא כי העותר לא מיצה הליכים חלופיים העומדים לרשותו, כגון הגשת בקשה לאיחוד משפחות או שימוש בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. בנוסף, ממסמכיו של העותר עצמו עולה כי הוא קיבל טיפול ומימון מהרשות הפלסטינית. בית המשפט הכיר אמנם בחשיבות מתן טיפול רפואי לנזקקים, אך הגיע למסקנה כי החלטת המדינה שלא להעניק לעותר סיוע נוסף, בהתחשב בנסיבות, הייתה מוצדקת. יתר על כן, העתירה בעניין היתר העבודה נקבעה כמוקדמת מדי, שכן לא הוגשה למדינה בקשה רשמית. השופטת מ' נאור דחתה את העתירה, תוך שהיא מדגישה כי בית המשפט אינו שופט מראש את תוצאותיהן של בקשות עתידיות שהעותר עשוי להגיש.