רע"א 4275/23

תקציר

לאחר עיון בבקשה למתן רשות ערעור ותשובותיה המתאימות, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה. פסק הדין מדגיש כי לבתי המשפט הפרוצדורליים מוקנה שיקול דעת רחב במתן סעד זמני, כלומר ערכאות ערעור מתערבות בדרך כלל רק במקרים חריגים. במקרה זה, התערבות כזו נחשבה מיותרת, בהתאם לתקדימים כמו פרשת אשמי ואחרים. בבואם לדון בבקשות לסעד זמני, בתי המשפט שוקלים את סיכויי הצלחת התביעה ואת מאזן הנוחות, כאשר האחרון הוא השיקול העיקרי. בית משפט קמא בחן גורמים אלה, והגיע למסקנה כי ערעורה של המבקשת נעדר ביסוס מספק, ובפרט ציין כי אירוח כנסים הממומנים על ידי גופים מסחריים נהוג בקרב תאגידים עירוניים. על אף שבית משפט קמא הכיר בצורך לבחון מחדש פרקטיקה זו בכל הנוגע לחשיפה ולשוויון, הוא לא מצא טעם ליתן צו מניעה זמני. בית המשפט הכיר בנזק כלכלי פוטנציאלי למבקש ללא צו מניעה, אך ציין כי פיצוי יכול לתת מענה לכך. לעומת זאת, עיכוב התקנת מתקנים ציבוריים עלול לפגוע באינטרס הציבורי ולגרום אי נוחות לקבוצות קהילתיות שונות, לרבות ילדים עם מוגבלות. מכאן, שההחלטה שלא ליתן צו מניעה זמני הייתה עקבית וסבירה, ולא הצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. בקשת רשות הערעור נדחית, צו המניעה הקודם מבוטל, ועל המבקש לכסות את הוצאות המשפט של המשיבים בסך 7,000 ₪.