ת"א 55937-11-19

תקציר

בחינה משפטית של פסק הדין בת"א 55937-11-19 פרץ נ' מנשה: **רקע:** התיק עסק בתביעת לשון הרע שהוגשה על ידי גב' לילך פרץ (התובעת) נגד גב' אבלין משה (הנתבעת). על פי הנטען, הנתבעת, ששימשה כממונה על ביתן "יהלום" במעון נוה מנשה, פרסמה דברי לשון הרע על התובעת, שעבדה במקום כמטפלת, במטרה לפגוע בה ולגרום לפיטוריה. הנתבעת עתרה לסילוק התביעה על הסף בטענה לחוסר סמכות עניינית של בית המשפט השלום, וכי הסמכות לדון בתביעה נתונה באופן ייחודי לבית הדין לעבודה, בהתאם לסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה. **השאלה המשפטית המרכזית:** האם סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, מקנה לבית הדין לעבודה סמכות עניינית ייחודית לדון בתביעת לשון הרע שהוגשה על ידי עובדת נגד ממונה עליה, כאשר עילת התביעה נובעת מיחסי העבודה שבין הצדדים? **הוראת החוק הרלוונטית:** סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה קובע: "לתובענה של עובד ... או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד ... בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, 'נושא משרה' – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים". **ניתוח בית המשפט:** בית המשפט, בראשותה של כבוד השופטת הדס שכטר ישראלי, בחן את סמכותו לדון בתביעה על פי מבחן תלת-שלבי שנקבע בפסיקה (ע"א 8370-02-10 קלמן חלמיש נ' גמא ניהול וסליקה בע"מ): 1. **מבחן זהות הצדדים:** * בית המשפט קבע כי אין מחלוקת על כך שהצדדים עבדו יחד באותו מקום עבודה. * התובעת עצמה, בכתב התביעה ובכתבי טענות נוספים, התייחסה לנתבעת כ"ממונה עליה" וכ"אחראית על התובעת בתפקידה כמדריכה". * בפסיקה (סע"ש (ת"א) 25515-03-15 יהונתן סגל נ' יאיר גוטדנקר) הורחבה ההגדרה של "ממונה" לכדי "בעל מרות", גם אם שליטה זו היא עקיפה. * בית המשפט ציטט גם את פסק דינה של השופטת גיסין בסע"ש 42160-06-16 (סמאיה גחלב נ' מרכז משען בע"מ ואח'), אשר קבע כי "נושא משרה" כולל אחריות הנגזרת משליטה, יכולת שליטה בהתנהגות עובדים, ושהם בעלי מרות ביחס לתובע – במישרין או בעקיפין. * לאור האמור, בית המשפט קבע כי התקיימו יחסי ממונה-כפיף, כאשר התובעת הייתה כפופה להוראות הנתבעת, וזאת גם אם היו על הנתבעת עצמה ממונים. הנתבעת הייתה בעלת מרות על התובעת, הכוללת סמכות ניהולית, מקצועית ואישית. 2. **מבחן העילה:** * בית המשפט קבע כי אין מחלוקת כי עילת התביעה, למצער בעיקרה, היא עוולת לשון הרע, כפי שמשתקף הן בכותרת כתב התביעה והן בתוכנו. 3. **מבחן הקשר הסיבתי:** * בית המשפט בחן האם עילת התביעה קשורה באופן מהותי ליחסי העבודה שבין הצדדים. * נקבע כי העובדות המגבשות את עילת לשון הרע מקורן ביחסי העבודה שבין הצדדים. הפרסומים הנטענים והנספחים שצורפו לכתב התביעה מצביעים על כך. * הפסיקה (בעניין חלמיש) הדגישה כי נדרש קשר ישיר וזיקה מהותית בין התביעה לבין מערכת יחסי העבודה. * בית המשפט קבע כי טענות התובעת כולן נוגעות ליחסי העבודה ששררו בין הצדדים, והאמירות והפרסומים המיוחסים לנתבעת עוסקים בעבודת התובעת, בתפקודה ובאופן התנהלותה. * לפיכך, הוכח קשר סיבתי מובהק בין יחסי העבודה לבין עילת התביעה. **ההכרעה והתוצאה:** לאור התקיימותם של שלושת המבחנים – זהות הצדדים, העילה והקשר הסיבתי – קבע בית המשפט כי עילת התביעה של לשון הרע בענייננו נמצאת בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. משכך, בית המשפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, והורה על העברת התיק לבית הדין האזורי לעבודה. **חידושים ועיקרי הפסיקה:** * **פרשנות רחבה של "ממונה":** פסק הדין מדגים את הפרשנות המרחיבה שנתנה הפסיקה למונח "ממונה" בהקשר של סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה. הדגש הוא על קיומה של "מרות" ו"שליטה" (גם אם עקיפה) ביחס לעובד, ולאו דווקא על מעמד פורמלי של מנהל בכיר. * **הקשר המהותי ליחסי עבודה:** הפסיקה מדגישה את החשיבות של קשר מהותי וזיקה ישירה בין עילת התביעה (במקרה זה, לשון הרע) לבין מערכת יחסי העבודה. עצם קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים אינו מספיק, אלא יש להוכיח שהסכסוך נולד מתוך אותם יחסים. * **מגמת המחוקק:** בית המשפט התייחס לדברי ההסבר להצעת החוק, המצביעים על מגמה של ריכוז סכסוכים הנובעים מיחסי עבודה, גם אם עילתם היא עוולה אזרחית, לפתחו של בית הדין לעבודה, מתוך הכרה בהתמחותו בתחום זה. * **חשיבות הבחינה העובדתית:** הפסיקה מאשרת כי קביעה בדבר קיומו של "ממונה" לצורך סמכות בית הדין לעבודה, הינה בחינה עובדתית שתתבצע על ידי בית הדין עצמו, בהתאם לנסיבות כל מקרה.