סע"ש 19072-04-13

תקציר

התובע, נח רון, מהנדס מכונות במקצועו, עבד אצל הנתבעת, רכבת ישראל בע"מ, במשך 14 שנים ו-8 חודשים. הקשר החל בשנת 1997 כאשר רון זכה במכרז לחוזה לשנה למתן שירותי ייעוץ לרכבת ישראל. החוזה הוארך מספר פעמים והסתיים באוגוסט 2012. לאורך כל התקשרותו סווג רון כנותן שירותים עצמאי ולא כשכיר. המחלוקת נבעה מטענתו של רון כי טיב יחסיו האמיתיים עם רכבת ישראל היה של עובד-מעביד, למרות הסיווג החוזי. לטענתו, הוא שולב במבנה הארגוני של החברה, ותפקידו ותפקידיו מנוהלים ומפוקחים על ידי רכבת ישראל. ההגנה טענה כי מערכת היחסים הייתה תמיד של נותן שירותים, כפי שהותוותה במכרזים ובחוזים, וכי תפקידו של רון היה נלווה לתפקידיה העיקריים של החברה. עוד ציינו כי רון לא התנגד לסיווגו במהלך כל ההתקשרות וכי שכרו גבוה משמעותית משכרו של עובד המבצע עבודה דומה. השופט פסק לטובת רכבת ישראל, וקבע כי לאופן שבו התקשרו הצדדים, באמצעות מכרזים פומביים, היה משקל משמעותי. השופטת בחנה גם את המבחן המעורב לקביעת מעמד העובד ומצאה כי רון לא עמד במבחן השילוב, ואף לא עמד במבחני המשנה, לרבות צורת התשלום, הבלעדיות והשימוש במשאבים ובציוד. בנוסף, שכרו הגבוה של רון בהשוואה לזה של שכיר העיד על היותו עצמאי. השופטת הגיעה למסקנה כי אין יחסי עבודה בין רון לרכבת ישראל ודחתה את התביעה. התובע חויב לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. לשני הצדדים הייתה אפשרות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.