ת"א 53469-06-12

תקציר

השופט מגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבע. מהראיות עולה כי היה הסכם בין נפתלי ז"ל לבין הנתבע להעביר חלק מהקרקע של נפתלי לבעלותו של הנתבע בתמורה לשינוי ייעוד הקרקע מחקלאי לתעשייתי. הסכם זה מומש, ונפתלי ויורשיו קיבלו תמורה מלאה עבור הקרקע שהועברה. התובעים, שהם יורשיו של נפתלי, מכרו את יתרת זכויותיהם במקרקעין לצדדים שלישיים, ולכן אין להם כל מעמד לתבוע את הקרקע שהושבה או פיצוי כלשהו. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי התובעים היו מודעים לזכויותיהם ובחרו שלא לפעול לפיהן במשך עשרות שנים, ומכאן משתמע כי הסכימו להעברת המקרקעין. עוד מציינת השופטת כי התובעים לא הציגו כל ראיה לכך שהשטחים שנתפסו לצורכי ציבור הגיעו ל-40% מכלל שטח הקרקע, ועל כן הותרו מעשיה של הנתבעת על פי חוק התכנון והבניה. ככלל, השופט מחליט כי מעשיו של הנתבע אינם מהווים הפקעה, ותביעת התובעים להשבת הקרקע או פיצוי כלשהו נדחית. תחת זאת, נדרשים התובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.