ת"מ 103/07

תקציר

התובעת, תושבת תל שבע, זכתה במכרז שהוציאה הנתבעת למגרש מסחרי ותיירותי. לאחר שהתגלה פער משמעותי בין שטח המגרש בפועל לבין השטח הנקוב במכרז, ביקש התובע פתרון מהנתבעת. הנתבעת הציעה תכנית מתוקנת והסכימה להחזיר את ההפרש בשווי המגרש, אך התובעת סירבה. בהמשך תבע התובע את הנתבע בטענה למצג שווא, רשלנות והפרת חוזה. הנתבע טען כי מדובר בטעות פקידותית וכי התובע חתם על כתב ויתור. בית המשפט מצא כי התובע אכן חתם על כתב הוויתור, אך לא ראה בו הגנה תקפה. עוד נמצא כי על הנתבעת מוטלת חובה לוודא את נכונות מסמכי המכרז וכי התובעת אינה מנועה מלתבוע פיצויים בשל טעות בנתוני המכרז. השופטת קבעה כי התובעת אינה זכאית לקבל את השטח המוזכר במכרז או קרקע נוספת. תחת זאת, חויב הנתבע להשיב לתובע את ההפרש בשווי החלקה, כאשר הריבית תחושב ממועד המכרז ועד למועד פסק הדין. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪, שניהם חייבים במע"מ. תביעות התובע לאובדן רווחים, נזקי עוגמת נפש והוצאות תכנון נדחו בשל היעדר ראיות מספיקות והתנהלותו שלו. השופט הגיע למסקנה כי התובע אינו זכאי לסעד נוסף מעבר לריבית על ההחזר. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 14/09/2010.