עת"מ 267/07

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור על הפיצוי המגיע למשיבים בגין נזק שנגרם על ידי תכנית. הערעור מבקש לערער על החלטתו של שמאי מכריע שמונה ליישב מחלוקת על גובה הפיצויים, ועל החלטתה המאוחרת יותר של ועדת ערר שאישרה את פסק דינו של השמאי. בית המשפט בוחן את אופייה של הביקורת השיפוטית בהקשר של עתירה מינהלית, ומגיע למסקנה כי היא מוגבלת לשאלות משפטיות, קרי פגמים פרוצדורליים או מהותיים בהחלטות. המערער מעלה שני פגמים פרוצדורליים: ראשית, הסתמכותה העיוורת של ועדת הערר על החלטת השמאי, ושנית, הימנעותה של הוועדה מלדון בהתנגדויות מסוימות. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא טעם בטענות אלה, שכן תפקידה של הוועדה הוא להעריך את תקינותו וסבירותו של הליך קבלת ההחלטות, שעמד בפניה. גם המערערת טוענת לפגם מהותי בשיטת השמאות, אך בית המשפט שב וחולק על כך, וקובע כי גישתו של השמאי סבירה ומקובלת. לבסוף, יתר טענות המערער, הנוגעות לשיקול דעתו ולממצאיו של השמאי, נראות מחוץ לתחום הביקורת השיפוטית, שכן הן נוגעות לשיקול דעת מקצועי. משכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיבים סך הוצאות משפט בסך 200,000 ₪.