ת"א 39367-01-10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, מכמה טעמים. ראשית, על פי תקנה 502(ב) לתקסד"א, למבקש – במקרה זה, הנתבע – יש זכות לעתור לביטול היתר ההמצאה. על הבנק, כמבקש ההיתר, מוטל נטל ההוכחה כי מתקיימת אחת מעילות ההמצאה מחוץ למדינה. גם אם הדבר יוכח, לבית המשפט שיקול דעת לקבוע האם ראוי להתיר את האמצאה. לנתבע יש גם זכות לבקש מבית המשפט שלא להפעיל את סמכותו, ונקודת המוצא של בית המשפט בבחינת טענה כזו היא שלבית המשפט הישראלי יש סמכות. במקרה דנן, הצליח הבנק להוכיח כי קיים הסכם חוזי בינו לבין הנתבע, וכי אי תשלום התמורה החוזית על ידי הנתבע מהווה הפרת חוזה שהתקיימה בישראל. זוהי עילה להמצאה לפי תקנה 500(5) של TASSDA. יתר על כן, לבנק עילת תביעה לגופה, ותצהירו מספק ראיה לכאורה לכך. למרות ממצאים אלה, עדיין נתונה לבית המשפט שיקול הדעת לקבוע האם בית המשפט בישראל הוא הפורום המתאים. בהקשר זה, בית המשפט שוקל גורמים כגון מקום מגוריהם של הצדדים ועדים, הדין החל והציפיות הסבירות של הצדדים. בסופו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי ישראל היא הפורום המתאים, בשל הקשר בין הסכסוך למדינה, ורוב הזיקה לתיק נמצאת בישראל. ההחלטה גם מורה לנתבע להגיש כתב הגנה בתוך 45 יום, בצירוף תשלום של 5,000 שקל עבור הוצאות המשפט של הבנק.