בש"פ 3551/13

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער עד תום משפטו, באשמת רצח ושיבוש הליכי משפט. אישום הרצח מתייחס לאירוע מלפני שבע שנים וחצי, בו תקף המערער לכאורה את המנוח באמצעות מפתח ברגים, והכה אותו מספר רב של פעמים בראשו ובגופו. האישום של שיבוש הליכי משפט נובע ממעשיו הנטענים של המערער לאחר הרצח, לרבות ניסיון להעלים את העבירה והשפעה על עדים. החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על חומרת העבירה ועל החשש מהתנהגותו האלימה העתידית של המערער ועל הפוטנציאל שלו לשבש את הליכי המשפט. בית המשפט הביע חשש כי זעמו של המערער עלול להתלקח אם ייתקל במנוח, וציין את שיבוש הליכי המשפט כסיבה לפקפק בנכונותו לדבוק בהליכים משפטיים. המערער טען כי יש להתחשב בחלוף הזמן ובשינוי אורח חייו, ובית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לגורמים אלה ולתסקיר המבחן החיובי. בנוסף, הדגיש בא כוחו של המערער את אופיו הספונטני של האירוע ואת היעדר הראיות בדבר סיכון הטיסה. המדינה טענה מנגד כי נטילת האחריות של המערער באה לאחר חקירתו ולא כללה הסגרה, ואופי העבירה, לצד שיבוש הליכי משפט, מצדיקים את המשך מעצרו. השופט, לאחר בחינה מעמיקה, הכיר בחומרת האישומים ובצורך לאזן בין חזקת החפות לבין דיני המעצר. בעוד שחלוף הזמן והתנהלותו האחרונה של המערער הפחיתו את הסכנה הנשקפת ממנו, הסכימה השופטת עם הערכתו של בית המשפט המחוזי בדבר הסיכון להתנהגות אלימה עתידית והפוטנציאל לשיבוש הליכי משפט. השופט גם היה שותף לחששות לגבי סיכון הטיסה של המערער, במיוחד לאור ההשלכות החמורות העומדות בפניו. השופט קבע כי אף שיש להימנע מהחלטה קטגורית לדחות חלופת מעצר, אין די בחלופה המשפחתית המוצעת. תחת זאת, על המערערת להציע חלופה ביתית שאינה משפחתית, עם תנאים מחמירים הכוללים פיקוח אלקטרוני, ערבות גבוהה ופיקוח משטרתי. עד שחלופה כזו תוצג ותבחן, החליט השופט להותיר את מעצרו של המערער על כנו.