ת"א 30881-12-16

תקציר

המקרה נסוב סביב תאונת דרכים שאירעה כאשר התובע, עובד בחברת כוח אדם, נסע ברכב בבעלות מעסיקו, הצד השלישי, בו נהג עמית, הנתבע הראשון, ללא רישיון או רשות. התובע תבע את הנהג ואת חברת הביטוח שלו, קרנית, בגין נזקים. קרנית, מצידה, שלחה הודעת צד ג' לבעל הרכב ולמעסיקו של התובע, ודרשה פיצויים בטענה שהם אחראים לתאונה. השופט פסק לטובת התובע והורה לקרנית לפצות אותו. השופט מצא כי התובע לא ידע ולא היה לו יסוד לחשוד כי הנהג אינו מורשה להפעיל את הרכב. לפיכך, לא נשללה זכותו של התובע לתבוע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כמו כן, השופטת הטילה על הצד השלישי, בעל הרכב, את האחריות לאי מניעת השימוש הבלתי מורשה ברכב והורתה להם לשפות את קרנית. השופט ייחס 60% מהאחריות לנהג ו-40% לצד השלישי. השופטת דחתה את תביעתה של קרנית נגד מעסיקה של התובעת, ופירשה את סעיפי השיפוי בהסכם בצמצום. המעסיק לא יכול היה למנוע את התאונה, ומעשיו של הנהג לא היו מטעם המעסיק. לתובע נפסקו 84,354 ₪, כולל הפסדי שכר, פגיעה בכושר השתכרות, סיוע ונזקים לא ממוניים. סכום זה הופחת בסכום שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי. השופט גם הורה לשלם שכר טרחת עורכי דין והוצאות על ידי הנתבעים וצדדים שלישיים, וחילק ביניהם את האחריות. לבסוף, נקבע בפסק הדין כי נזקי התובע, שהוכרו כתאונת עבודה, מזכים אותו בפיצויים, והנתבעים וצדדים שלישיים נושאים באחריות לנזקים.