ת"א 54607-01-18

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע נגד הנתבעים בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה. התובע, עובד הנתבעת מס' 1, טען כי הנתבעים כשלו בחובת הזהירות שלהם כלפיו כמעסיק, לא ביצעו הערכת סיכונים ולא סיפקו הדרכות והנחיות מתאימות לפריקת חפצים ממשאיות במהלך הבידוק הביטחוני, דבר שהוביל לפציעתו בעבודה. השופט קבע כי התובע לא הוכיח די הצורך את היסודות המהותיים של טענותיו. ראשית, באשר לתביעת הרשלנות, מצאה השופטת כי הסיכון לדרוך על חפץ על הקרקע במהלך עבודתה השגרתית של התובעת הוא סיכון סביר שלא ניתן היה לצפות שהנתבעת מס' 1 תבטח מפניו. השופטת דחתה גם את טענת התובע כי הנתבעים התרשלו בכך שלא סיפקו שיטה בטוחה יותר לכניסה ויציאה ממשאיות שכן השיטה המוצעת אינה יכולה להבטיח את בטיחותו של התובע והיעדר הנחיות בעניין זה אינו מהווה רשלנות. באשר להפרת חובה חקוקה, קבעה השופטת כי התובעת לא הצליחה להוכיח הפרה של חובות הנתבעים לפי התקנות הרלוונטיות. לבסוף, השופט מצא כי התובע אשם בתאונה בשל רשלנותו התורמת שלו, שכן הוא לא שם לב לסביבתו ודרך על חפץ על הקרקע, סובב את רגלו ובכך גרם לנזק. גם תביעות התובע והצד השלישי להוצאות אחד נגד השני נדחו. השופט קבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו, שכן התנהלותו הפרוצדורלית של אף אחד מהצדדים אינה מצדיקה פסיקת הוצאות לטובתו.