בר"ע 399-04-18

תקציר

בית הדין החליט שלא להתערב בהחלטת בית הדין האזורי לאשר את השעייתו של עובד שהואשם בזיוף. השופט רועי פוליאק קבע כי שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי במתן סעד זמני הוא צר ויש להתערב בו רק בנסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. פוליאק הסכים עם קביעת בית הדין האזורי כי ההשעיה הוכרעה כדין בסמכות הממונה, והדגיש כי הגשת כתב אישום כשלעצמה מהווה ראיה מנהלית להתנהלות פלילית. הוא גם הסכים עם דחיית בית הדין האזורי את הטענה כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה הוצגה טרם החלטת הנציב, וציין כי החוק הרלוונטי אינו מציין את מועד ההתייעצות. כמו כן, פוליאק הדגיש כי ההשעיה אינה סותרת את חזקת החפות, חרף פוטנציאל גרימת נזק למבקש. בהתחשב בכך שחלפו שישה חודשים מאז ההשעיה והמבקש חזר לקבל את מלוא שכרו, הגיע השופט למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים – קרי שמירה על אמון הציבור במערכת החינוך. בסופו של דבר קבע פוליאק כי אין הצדקה לבטל את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי ולכן דחה את בקשת רשות הערעור.