עב"ל 50913-11-11

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור ולקיים את פסק דינו הקודם של בית המשפט המחוזי בעניין תביעת המערערת לפיצויי מיקרוטראומה. ממצאי בית הדין האזורי לגבי עבודתו המגוונת של המערער היו מדויקים, ובית המשפט מסכים עם מסקנתו המשפטית כי לא היה בסיס לטענה לתנועות חוזרות ונשנות המובילות למיקרוטראומה. בית המשפט מסכים גם עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה לא אירעה תקרית מקרית ב-20 באוגוסט 2008. התנאים להכרה בפגיעה בעבודה על פי תיאוריית המיקרוטראומה מחייבים פגיעות זעירות ומצטברות הגורמות לנזק בלתי הפיך. המערער לא הצליח להוכיח כי ביצע תנועות חוזרות דומות במהותן לאורך תקופה ממושכת. קביעותיו העובדתיות של בית המשפט, המבוססות על העדויות שהובאו, תומכות במסקנה זו. דבריו של המערער עצמו מתארים שגרת עבודה מגוונת שכללה מאמץ גופני ותנועות שונות ולא כללה פעולות חוזרות ונשנות הגורמות למיקרוטראומה. יתר על כן, עבודתו של המערער כללה בעיקר נהיגה, תוך מאמץ פיזי מזדמן. בית המשפט מדגיש כי אין די בעבודה פיזית לבדה כדי להוכיח קשר סיבתי בין עבודה לבין מצבים רפואיים הדורשים תשתית עובדתית למיקרוטראומה. מבחינה משפטית, עבודתו של המערער לא כללה ביצוע מתמשך של תנועות חוזרות ונשנות כדי להצדיק טענת מיקרוטראומה. מאחר שלא נמצאה תשתית עובדתית, אין צורך במינוי יועץ מומחה. הערעור נדחה, ופסק הדין עומד, ללא צו להוצאות. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של הצדדים ותועבר אליהם בהתאם.