ת"א 1642/09

תקציר

התובעים, בעלי מגרש בשטח של 5,631 מ"ר, תבעו פיצויים מהנתבעים (הוועדה המקומית הרצליה והעירייה) בגין הפקעת חלק מאדמותיהם. התביעה, שהתבררה במהלך קדם המשפט, ביקשה פיצוי בגין הפקעת 1,562 מ"ר מהחלקה לצורך הרחבת כבישים, בטענה כי יש לפצות את כל השטח המופקע ולא רק 25% כפי שנקבע בחוק. התובעים תבעו גם פיצוי בגין "אנשים מחוברים" – שיפורים שנעשו בקרקע כגון גדרות, שערים ומערכות השקיה, שהיו על הקרקע הן בעת הודעת ההפקעה והן בעת העברת החזקה. בית המשפט קבע כי התובעים זכאים לפיצויי הפקעה בגין כל השטח המופקע. נמצא כי הרציונל לפטור פיצויי הפקעה בגין עד 25% מהחלקה אינו חל כאשר יתרת הקרקע אינה השבחה בתכנית ההפקעה, וכך גם שאר מקרקעי התובעים מיועדים להפקעה. עוד קבע בית המשפט כי המועד הרלוונטי להערכת שווי הקרקע המופקעת הוא 60 יום לאחר הודעת ההפקעה, ויש לבסס את שוויה על ייעוד הקרקע כדרך, שהוא 10% משווי הקרקע בקרבתה, אך לא פחות משווי קרקע חקלאית ללא פוטנציאל לשינוי ייעוד. שווי זה צריך להיות גם השווי המינימלי לצורך פיצויי הפקעה. באשר לפיצוי למחוברים, קיבל בית המשפט את טענת התובעים כי המועד הרלוונטי להערכת השווי שלהם הוא מועד העברת החזקה, בהתבסס על הסכם פשרה בין הצדדים. התובעים זכאים לפיצוי בגין כל האנשים המחוברים במקרקעין באותה עת, כמפורט בדו"ח שמאות, למעט שלטים ורשתות צל השייכות לדיירים. טענת הנתבעים כי החיבורים היו בלתי חוקיים ולכן אינם ברי פיצוי נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך, והסכם הפשרה לא התנה את הפיצוי בחוקיות הקשרים. הנתבעים גם לא הצליחו בטענתם כי הפיצוי צריך להיות פרופורציונלי לחלקם של התובעים בחלקה. הצדדים נדרשו לנסות להגיע להסכמה על סכום הפיצוי על בסיס העקרונות שנקבעו בפסק הדין, ובמידת הצורך להציע שמאי מוסכם. העניין נדחה ליולי 2013 לדיון נוסף, אם יידרש, וההוצאות הושארו לדיון בפסק הדין הסופי.