עש"א 13828-05-15

תקציר

קביעתו של השופט היא שאין לקבל את הערעור. הערעור מערער בעיקר על ממצאיו העובדתיים של כבוד המפקח, שהחלטותיו מבוססות על ראיות מוצקות ועדויות עדים. הכלל הוא כי אין להתערב בקביעות עובדתיות אלא בנסיבות חריגות, ומקרה זה אינו מציג נסיבות כאלה. יתר על כן, רבות מהטענות שהוצגו בשלב הערעור הן טענות חדשות שלא נשמעו בערכאה הנמוכה יותר, ואף לא הוזכרו בטיעונים הראשונים שהוצגו בערכאה הראשונה. העלאת טענות חדשות בשלב הערעור אסורה בדרך כלל, שכן היא פוגעת ביכולתו של הצד השני להתמודד איתן כראוי. טענות חדשות אלה סותרות גם את העמדות שטענו המערערים בערכאה הנמוכה יותר, המהוות השתק שיפוטי. השופט מדגיש כי תפקידה של ערכאת הערעור הוא לבחון את פסק דינה של הערכאה הראשונה על סמך הטענות שהובאו בפניה, ולא לקיים דיון חוזר. באשר לניסיונם של המערערים להצדיק את טענותיהם החדשות לפי תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, מסביר השופט כי תקנה זו משמשת לעתים רחוקות וחלה על מקרים חריגים. במקרה זה, התביעה המשפטית החדשה מציגה עילת תביעה שונה מזו שנדונה בבית המשפט של המפקח, והשופט מסרב לקבל אותה. בנוסף, השופט מציין כי סוגיית ה"הקלות" לא נדונה בפני הממונה ודוחה את הטענה כי היא מבטלת את התכנית. השופט מתייחס גם לטענות המערערים בדבר חוסר תום לב מצד המשיב ומוצא אותן בלתי משכנעות. לבסוף, ממליצה השופטת לדחות את הערעור ולהורות למערערים לשלם את הוצאות המשיב. השופט י' וילנר והשופטת ט' נאות פרי מסכימים עם ההחלטה המקיפה.