ת"צ 4274-01-08

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה ייצוגית נגד בנק (המכונה "הבנק") בנוגע לנוהג שלו לקבוע את שיעורי הריבית על פיקדונות מתחדשים לטווח קצר, הידוע בכינויו PPC. המבקשת, שייצגה את הקבוצה הייצוגית, טענה כי הבנק הטעה לקוחות, הפר את חובת תום הלב והפר חובות סטטוטוריות בכך שלא התאים את שיעורי הריבית על PPC בהתאם לשינויים בריבית בנק ישראל. במקום זאת, הבנק הפחית לכאורה את הריבית כאשר צפה ירידה בריבית הרשמית, אך לא העלה אותה כאשר הייתה צפויה העלאה. המבקש טען כי פרקטיקה זו מפלה ומנוגדת לחוק הבנקאות (שירות ללקוח). הבנק הצדיק את התנהלותו בשיקולים שונים המשפיעים על קביעת הריבית, כגון נזילות, ביקוש וגורמים ספציפיים ללקוח, וקבע כי אינו מחויב לשלם ריבית בעת חידוש הפיקדונות. לאחר חילופי דברים ארוכים בין הצדדים, לרבות הגשת חוות דעת ותצהירים של מומחים, הושג הסדר פשרה. הסדר הפשרה קובע כי הבנק יוסיף לטופס הפיקדון הבהרה, לפיה שיעור הריבית על פיקדונות מחודשים עשוי להיות שונה מהפיקדון המקורי של הלקוח ונקבע על פי שיקוליו העסקיים של הבנק. עוד נקבע כי שיעור הריבית על פיקדונות בריבית קבועה מחודשים יכול להשתנות רק בעת החידוש. הצדדים הציעו כי המבקש יפוצה ב-200,000 ₪, ועורך דינו יקבל 300,000 ₪ בתוספת מע"מ. בית המשפט, שהכיר בחשיבותו של הסדר הפשרה כמחייב את כל חברי הקבוצה הייצוגית, קבע כי בעוד שנראה כי התיק עומד בתנאים לאישור הסדר פשרה ללא בחינה מלאה לפי חוק התובענות הייצוגיות, נדרשת גישה מאוזנת. לכן, אף שהסדר הפשרה לא ייבחן בהרחבה כנדרש בחוק, בית המשפט עדיין ינקוט משנה זהירות כדי להגן על זכויותיהם של כל הצדדים המעורבים. בעקבות זאת, הורה בית המשפט לבנק לפרסם את פרטי הסדר הפשרה בשני עיתונים בעלי תפוצה רחבה ובאתר האינטרנט שלו כדי לאפשר לחברי הקבוצה להשמיע את דברם. כמו כן נדרש הבנק להודיע ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בית המשפט על הסדר הפשרה. בית המשפט קבע מועד לבחינת עמדת היועץ המשפטי לממשלה בנושא והזמין כל התנגדות להסדר. פסק דין זה, שניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 11.7.2011, מהווה פשרה שמטרתה להבטיח את ההגנה על זכויותיהם של כל הצדדים.