ה"פ 30393-01-17

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב הסכם התקנה סולארית בין קיבוץ למזונית. לטענת הקיבוץ, הטיוטה השלישית של ההסכם היוותה הצעה תקפה של מזונית, אותה קיבל הקיבוץ, ויצרה חוזה מחייב. עם זאת, השופטת דחתה את טענת הקיבוץ, וציינה כי חילופי הדברים בין הצדדים לא הצביעו על הצעה חדשה של מזונית בנוגע למתקן הסולארי, ואף לא העידו על נחישותה של מזונית להתקשר בחוזה עבור המתקן הסולארי בלבד. השופטת הדגישה כי כוונתה של מזונית לקשור את ההסכם לבניית קומה שלישית הייתה ברורה, ופניית הקיבוץ עצמו שיקפה הבנה זו. זאת ועוד, השופטת מצאה כי התנהלותה של מזונית במהלך המשא ומתן לא היוותה חוסר תום לב; הדרישה להיתר בנייה לקומה השלישית הועלתה מלכתחילה ונדונה באופן עקבי לאורך כל המשא ומתן. השופטת דחתה גם את טענת הקיבוץ לאכוף הסכם חלקי לפי סעיף 19 לחוק החוזים, שכן לא היה חוזה מחייב. בעקבות זאת נדחתה התביעה, והקיבוץ חויב בהוצאות המשפט של מזונית בסך 50,000 ₪.