בש"פ 991/99

תקציר

עניינו של הערעור בהכרעתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניינם של המשיב ושמואל ליבוביץ, שהואשמו בייבוא 825 גרם קוקאין לישראל. שניהם נתפסו בנמל התעופה בן גוריון לאחר חזרתם מטיול בדרום אמריקה, שבמהלכו נמסר כי הסמים נרכשו בבוליביה. בעוד ליבוביץ הודה בעבירה ונעצר, המשיב הכחיש בעקביות את מעורבותו. התביעה ביקשה להשאיר את המשיב במעצר, תוך הסתמכות על ראיות נסיבתיות כגון הנסיעה המשותפת עם ליבוביץ, תיאורים לא עקביים של מטרת הנסיעה ושיחה שממנה משתמע מודעות לעניינים הקשורים לסמים. עם זאת, הודעתו של ליבוביץ במשטרה זיכתה את המשיב בטענה כי האחרון לא היה מודע לעסקת הסמים. בית המשפט המחוזי, בהובלת השופט י' צבן, פסק שלא לעצור את המשיב עד למשפט, בנימוק שאין ראיות מספיקות לכאורה וסבירות ההסברים שניתנו לחוסר העקביות של המשיב. למרות שהכיר בחומרת הטענות ובחשד הסביר שהן עוררו, הדגיש בית המשפט כי הראיות הנסיבתיות אינן חזקות דיין כדי להבטיח הרשעה ושחרר את המשיב בתנאים כובלים. התביעה ערערה על החלטה זו, וטענה כי גרסתו של המשיב אינה הגיונית ומעידה על שותפות לדבר עבירה, אך הערעור נדחה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אמנם קיים פוטנציאל להרשעה על בסיס הנסיבות הכלליות, אך הראיות בשלב זה אינן מצדיקות שינוי בתנאי השחרור שהטיל השופט קמא. לפיכך, המשיב נותר חופשי בתנאי ערבות, והערעור נדחה רשמית ביום 17.2.99.