ה"פ 28900-08-15

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעים כי יש לרשום את הנכסים המדוברים על שם יורשיו של יהושע חנקין, וקובע כי הנכסים הוחזקו על ידי החברה הנתבעת בשם מושאל. ההחלטה מתבססת על שורה של מסמכים היסטוריים, לרבות פרוטוקולי החברה הנתבעת, מהם עולה כי הנכסים נרשמו על שם הנתבע בתנאי שיועברו בהתאם להוראות הבעלים האמיתי, יהושע חנקין, ולאחר מכן יורשיו. מהראיות עולה כי חנקין ולאחר מכן יורשיו פעלו כבעלים של הנכסים, בעוד הנתבע פעל רק כשם מושאל. העובדה שבשטרי המכר עולה כי הנתבע שילם לחנקין תמורה אינה סותרת מסקנה זו, שכן התמורה הנזכרת בשטרי המכר הייתה כנראה נמוכה מערכם הריאלי של הנכסים, וממילא אינה משנה את אופי רישום הנכסים על שם הנתבע כשם מושאל. עדויות התובעים, חלקם בעלי מניות בחברה הנתבעת, אינן סותרות מסקנה זו, וממילא המצב המשפטי אינו נקבע על פי עדויותיהם. העובדה שחלק מהתובעים ידעו על זכויותיהם במשך שנים רבות, אך לא דרשו את רישום הנכסים על שמם, אינה גורעת מזכויותיהם, מה גם שנושא הנכסים לא נדון באסיפה הכללית של החברה בשנת 1999. רכישת מניות הנתבעת על ידי רוכשים חיצוניים, שאינם צד להליך זה, בתמורה, אינה מזכה את הנתבעת ביותר זכויות מאלה שהיו לה בעת הרכישה, וממילא היא לא השקיעה בנכסים מתוך הנחה שהם קניינה. לפיכך, התובעים, שהוכיחו את מעמדם כיורשיו של יהושע חנקין, זכאים לרשום את הנכסים על שמם, והנתבע יישא בהוצאות התובעים.