ת"א 40148-01-21

תקציר

השופטת בחנה ביסודיות את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים בסכסוך על בעלות בדירה. התובע, שהיה הבעלים הראשוני של הדירה, טען כי מכירת הדירה לנתבע הראשון הייתה למראית עין בלבד, ואילו הנתבעים טענו כי המכירה הייתה אמיתית. השופט דחה את טענת התובע כי המכירה הייתה למראית עין, וקבע כי הצדדים התכוונו באמת ובתמים להעביר את הזכויות בדירה. עם זאת, השופטת קיבלה את טענתו החלופית של התובע לפיה גם אם המכירה הייתה אמיתית, הנתבע הראשון התחייב להעביר את הזכויות בחזרה לתובע לאחר סילוק המשכנתא על הדירה. יתר על כן, השופט קבע כי התחייבות זו, המתבטאת בהמחאת זכויות בלתי חוזרת עליה חתם הנתבע הראשון, גוברת על העיקול המאוחר יותר שהטיל הנתבע השלישי. לפיכך, התובע יהיה זכאי לכך שהדירה תירשם על שמו, בכפוף לדיווח כדין ולתשלום מיסים, כמו גם לסילוק המשכנתא. השופטת גם חייבה את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים 2-3 שקלים שכר טרחת עורך דין, בין היתר משום שפסק הדין התבסס על טענה משפטית שהתובע לא העלה, ובעיקר משום שהמחלוקת נבעה מניסיון של התובע להונות את הבנק. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה.