עס"ק 25/06

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, שדחה את בקשת ההסתדרות לחייב את עיריית יהוד-נווה מונוסון לקיים את חוקת העבודה לעובדי הרשות המקומית. החוקה כוללת הוראות ליישוב מחלוקות. העירייה טענה כי פרשה ממרכז השלטון המקומי ולכן אינה מחויבת לחוקה. בית הדין לעבודה הסכים עם העירייה, אך ההסתדרות ערערה על החלטה זו. השאלה המרכזית שעמדה בפני השופטים הייתה האם העירייה פרשה כדין ממרכז השלטון המקומי, ולכן אינה מחויבת עוד לקיים את ההסכמים הקיבוציים עליהם חתמה, לרבות חוקת העבודה. הערעור נסב סביב פרשנותם של סעיפים 13 ו-14 לחוק הסכמים קיבוציים, המתווים את הנסיבות בהן רשאי מעסיק לסגת מהסכם קיבוצי. דעת הרוב, שנכתבה על ידי הנשיא סטיב אדלר, קבעה כי מעסיק רשאי לסגת מהסכם קיבוצי, בין אם לתקופה קצובה ובין אם לתקופה בלתי מוגדרת, רק לאחר מתן הודעה מראש ובכתב לארגון העובדים, לארגון המעסיקים ולרשם ההסכמים הקיבוציים. מאחר שהעירייה לא שלחה הודעה כדין על פרישתה לפני חתימת ההסכם הקיבוצי משנת 2005, היא הייתה מחויבת להסכם עד תום כהונתו בשנת 2008. חוות הדעת הדגישה גם את חובת תום הלב ביחסי העבודה, המחייבת מעסיקים להודיע מראש על כוונתם לבטל את תחולת ההסכם הקיבוצי. השופט יגאל פליטמן כתב חוות דעת חולקת, בה טען כי חובת מעסיק להסכם קיבוצי נובעת אך ורק מחברותו בארגון המעסיקים, ונפסקת ברגע שהמעסיק פורש מהארגון כדין. לדברי פליטמן, החובה לקיים הסכם קיבוצי לתקופה קצובה, המוטלת על ידי ארגון המעסיקים על חבריו, אינה צריכה להיות שונה. בסופו של דבר, דעת הרוב של אדלר, יחד עם השופטת נילי ארד ושני נציגי ציבור, ניצחה. הערעור התקבל, ונקבע כי העירייה מחויבת להסכמים הקיבוציים, לרבות חוקת העבודה, עד סוף שנת 2008. כמו כן, העירייה נדרשה להתייעץ עם ההסתדרות בכל הנוגע לפיטורי עובדים ויישום תוכנית הבראה.