ת"א 20024-02-17

תקציר

רשות מקרקעי ישראל הגישה תביעה של תפיסה ושימוש בלתי מורשים נגד דוד נקש, שמעון נקש ונאשם שלישי. הנאשמים הואשמו בפלישה ושימוש במספר אזורים בדימונה לצרכים בלתי מורשים. בתחילה ביקשה הרשות גם צו פינוי, אך זה פונה לאחר הגשת התביעה. לפיכך, יתר הבקשות היו לצו מניעה שימנע הסגת גבול ושימוש נוספים, וכן תשלום דמי שימוש ורווחי יזמות. השטחים הבלתי מורשים היו: מגרשים 600 ו-601, שטחי כביש/חניה 1000 ו-1002, מגרש 2000, ושטח המיועד לעבודה ואחסנה, מגרש מל A2. המבנים הבלתי מורשים, לטענת התובעת, כללו גן אירועים, בריכת שחייה, אורוות סוסים, מגורי שמירה, מכולות ומחסן. הנתבעים טענו כי היה בידיהם אישור מעיריית דימונה לשימוש בקרקע, כי חלק מהמבנים היו זמניים והגידור הוסר. עוד נטען, כי חלק מהמבנים, לרבות אולם האירועים, היו על קרקע השייכת לנתבעת השלישית, אשר חכרה את הקרקע מהרשות. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והורה על צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים דוד ושמעון נקש, ועל הנתבע השלישי להיכנס, להחזיק או להתערב בפעולות הרשות במקרקעין הפולשים. כמו כן חויבו הנתבעים בתשלום דמי שימוש ורווחי יזמות. התקופה בגינו נגבו האגרות חולקה לשלושה חלקים: נובמבר 2012 עד דצמבר 2014, 2015 עד ינואר 2019 וינואר 2019 עד נובמבר 2019, כאשר האחרון הוא התקופה שלאחר פינוי הקרקעות על ידי הנתבעים. חישובי שכר הטרחה התבססו על הערכות המומחה מטעם המדינה, מר אלי סוויד, והיו אמורים להיות משולמים בריבית ובהצמדה על פי החוק. עוד נקבע בפסק הדין כי התביעה נגד הנתבע שמעון נקש נדחתה, ואילו הנתבעים דוד נקש והנתבע השלישי חויבו בתשלום הוצאות הרשות ושכר טרחת עורך דין בסך 23,400 ₪ כולל מע"מ. לבסוף, היה על התובעת להגיש פסק דין חתום המציג את החישובים שעשתה בהתאם לפסק הדין, והנתבעים יכלו להגיש כל התנגדות תוך 14 יום.