ת"א 20282-07-22

תקציר

בית המשפט החליט כי בקשת התובעת להציג ראיות הסותרות את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בדבר נכותה נדחית. קביעת הוועדה בדבר נכותו הרפואית של התובע תישאר מחייבת. סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע כי ראיות הסותרות קביעת נכות יכולות להיות מוצגות רק במקרים חריגים, ובית המשפט מוצא כי טענות התובע אינן מצדיקות את הנסיבות החריגות הנדרשות. ראשית, אי הפעלתה של תקנה 15, המתייחסת לנכות תפקודית, אינה מחייבת בגדר חוק הפיצויים ולפיכך אינה מהווה עילה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה. שנית, גם טענת התובעת כי נכותה עולה על הערכת הוועדה, וטיעוניה ביחס לתיקון התוספת, אינם מצדיקים רשות להציג ראיות. התיקון לתוספת לא נכנס לתוקף בעת הדיון בתובע ויתרה מכך, הוא אינו מכיר בליקויים שלא הוכרו קודם לכן או מגדיל את אחוזי הנכות. טענות התובע עולות כדי אי הסכמה עם החלטת הוועדה ואינן נופלות בגדר הנסיבות החריגות הנדרשות לצורך הצגת ראיות לסתור את הקביעה. מאחר שלא נמצאו טעמים מיוחדים, הבקשה נדחתה, וההליך יתנהל בהתאם לקביעת הנכות כאמור על ידי הוועדה. התובע חויב לשלם הוצאות בסך 1,500 ₪, ונקבע לוח זמנים להגשת חישובי נזק.