ה"פ 10359/99

תקציר

בפסק דין זה משרטטת השופטת ד"ר דרורה פפר את ההיסטוריה הארוכה של התיק, שסובבת סביב סכסוכים כספיים בין ועד עובדים פלסטיני, המכונה "המושב", לבין שתי קבוצות של פונים – שורגי ומספר 1 עד 6. המחלוקת העיקרית נסובה סביב חישוב מחדש של שיעורי הריבית על קרנות החוב לשנים 1982/3 ו-1983/4, בעקבות פסק בוררות סופי שניתן על ידי הרשות השופטת הלאומית של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל. הבורר, עו"ד אדם, קבע בעבר כי בשל אי חשיפת המסמכים הרלוונטיים על ידי המושב, יש לבצע חישוב ריבית רעיונית על פי טבלת ריבית שהוגשה על ידי שורגי, המכונה נ/24. פסק דין זה ניתן כתוצאה מכך שהמומחה שמונה על ידי בית המשפט אינו יכול לערוך בדיקה חשבונאית בשל היעדר הכרעה משפטית בנושא. השופט פפר מסרב לחזור על כל השתלשלות האירועים, ובמקום זאת מסכם את נקודות המפתח ומפנה לפסקי דין קודמים. היא מציינת כי התשתית העובדתית כפי שהותוותה בפסק דינו של עו"ד אדם תישאר על כנה. השופט מתייחס גם לפסיקה קודמת שקבעה כי המושב לא צריך להגיש מסמכים או חשבונות חדשים. לאחר מכן משרטט השופט את עמדותיהם של שלושת הצדדים המעורבים – המושב, המבקשים 1 עד 6 ושורגי – באשר לשיטת החישוב הראויה. המבקשים 1 עד 6 מציעים לבטל לחלוטין את כל חיובי הריבית, אשר נדחים על ידי השופט, אשר גם דוחה את הצעתו של שורגי לריבית אחרת. תחת זאת, מקבל השופט פפר את הצעתם החלופית של המבקשים 1 עד 6, המבוססת על תצהירו של חבר הנהלת המושב, מר יוסי מיבר. לפי זה, יש להגביל את הריבית הנגבית למקסימום של 15% מסך הריבית שנגבתה בפועל. השופט מתווה את עקרונות החישוב, הכוללים לקיחת סכומי הריבית הנגבים לפי המסמכים הקיימים, וניכוי סכום שיגיע לריבית של 15% לפי תצהירו של מיבר. הריבית תחושב לפי לוח נ/24 עד סוף שנת 1993, ומשם ואילך, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. חישוב זה יחול באופן שווה על כל חברי המושב. השופט גם מחליט שלא לפסוק הוצאות משפט למי מהצדדים, לאור התמשכות התיק והתנהלות הצדדים. פסק הדין ניתן שלא בפניו ב-24.10.10.