ת"א 70384-02-20

תקציר

השופטת דוחה את התביעה לפינוי הנתבעת מהנכס ופוסקת לטובתה בדבר תשלום דמי שימוש נאותים. הנתבעת הצליחה להוכיח כי עמדה בדרישות להכרה כדיירת מתמשכת, לרבות מגורים רצופים בפועל בנכס משנת 2006. השופטת מכירה בפסיקה הקיימת המטילה את נטל ההוכחה על הנתבעת, אך נחה דעתה כי הנתבעת, בתמיכת שני בניה ועדים נוספים, סיפקה ראיות מספיקות כדי להוכיח את מקום מגוריה הרציף. ראיה זו גובתה גם על ידי עובדת התובעת, גב' טלי טיאר. השופטת נותנת משקל מועט לדוחות שהציגה התובעת לפיהם הנתבע לא התגורר בנכס בין השנים 2011-2013, שכן מחבר הדוחות הללו לא הופיע בבית המשפט והיו דוחות אחרים שסתרו טענה זו. כמו כן, השופטת מדגישה כי לבית המשפט סמכות לדון בטענות הנתבעת ולקבוע את מעמדה כדיירת ממשיכת, למרות החלטות קודמות של ועדות משרד הבינוי והשיכון. זאת, משום שבתי המשפט הם הפורום המתאים לבירור שאלות עובדתיות הנוגעות למגורים, שהן עניין עובדתי ולא שיקול דעת. מכאן מסיק השופט כי הנתבעת מתגוררת בדירה ברציפות ומורה לה לפנות למשרד הבינוי והשיכון לקבלת הכרה רשמית כדיירת ממשיכת. עוד נקבע בפסק הדין כי השוכר אינו פטור מתשלום דמי שכירות, ולשני הצדדים זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 60 יום. השופטת בוחרת שלא לקצות הוצאות בשל אופי ההליך והעובדה שהתובע אחראי על משאב ציבורי.