ת"א 78/94

תקציר

התובע נפצע קשה בתאונת דרכים, אשר הותירה אותו משותק וללא יכולת להזיז כל חלק מגופו למעט מצמוץ עפעפיים ותנועת צוואר קלה. יכולותיו המנטליות נותרו ללא פגע. לא הייתה מחלוקת כי התאונה אירעה וכי יש לפצות את התובע על ידי הנתבעת. המחלוקת העיקרית הייתה לגבי גובה הפיצוי. השופטת הורתה לפצות את התובע בגין כאב וסבל, הפסדי שכר בעבר ובעתיד, אובדן זכויות סוציאליות ופנסיה, דיור, מיזוג אוויר, הוצאות כביסה, טיפולים רפואיים, טיפול מיני בפונדקאית, ציוד שיקומי, חומרים מתכלים, ניידות, טיפול סיעודי והטבות לבני משפחה שנגרמו להם הוצאות במהלך הטיפול בו. פיצוי זה יחושב על בסיס העיקרון של "הוגן וראוי", ולא "הטוב ביותר האפשרי". עוד קבעה השופטת כי סכום פיצוי חד פעמי יהיה הולם יותר מתשלומים תקופתיים, מה שעלול לגרום למחלוקות עתידיות. תוחלת החיים נקבעה על 65 שנים. מסכום הפיצוי הכולל ינוכו תקבולים מהמוסד לביטוח לאומי, שהכיר בתאונה כקשורה לעבודה, ותשלומים קודמים מהנאשם. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין יתווספו לסכום הפיצוי נטו, אותו יהיה על הנתבע לשלם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.