ע"פ 399/88

תקציר

דעת הרוב של בית המשפט היא כי יש לדחות את ערעור הנאשמים. הנאשמים הורשעו בקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין עבור כל אחת מ-19 תעודות הפיקדון. על המערער מס' 1, בלס, נגזרו חמש שנות מאסר, מחציתן על תנאי, וקנס בסך 40,000 ₪ או שנת מאסר במקום תשלום. המערערת מס' 2, איזבל, נקנסה ב-60,000 ₪. המדינה מערערת על גזר הדין וטוענת כי היה מקום להרשיע את הנאשמים בעבירה החמורה יותר של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, כהגדרתן בסעיף 415 לחוק העונשין, ומבקשת להחמיר בעונשים שהוטלו על המערערים. הרוב מסכים עם המדינה ומתקן את פסק הדין בהתאם. בלס נידון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הקנס על בלס מוגדל ל-20 אלף שקל או שנה וחצי מאסר, ואיזבל נקנסה ב-250 אלף שקל. יתר פסק הדין, לרבות הדרישה לתשלום הוצאות משפט, עומד בעינו. פסק הדין מתבסס על ניתוח נרחב של הראיות והעדויות שהוצגו בבית המשפט, המצביעות על המסקנה כי גרסת הנאשמים לאירועים לוקה בחוסר אמינות ואינה הגיונית. השופט מציין גם את השיטות המתוחכמות בהן נקט בלס, את הנזק הכלכלי הרב שנגרם ואת העובדה שהקורבנות לא היו חפים מפשע לחלוטין, אך קובע כי גורמים אלה זכו להתייחסות מספקת בגזר הדין הראשוני.