ע"א 567/78

תקציר

התיק בפני בית המשפט העליון בירושלים הוא ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין שני נכסים בבעלות המשיב, שמחה בורשטיין. בורשטיין, כבן 74, העביר את הנכסים לשני בניו הצעירים ללא תמורה באמצעות שני שטרי מכר שנחתמו ב-30 ביוני 1977. עם זאת, בורשטיין טען כי אולץ לחתום על מסמכים אלה ולא הבין את תוכנם, וטען כי הוסבר לו שהנכסים יישארו שלו עד יום מותו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו לבטל את רישום ההעברות הללו, והביא את הבנים לערער. בית המשפט העליון, בהרכב הנשיא לנדרי והשופטים כהן ובן פורת, דחה את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. השופטים קיבלו את גרסתו של בורשטיין לאירועים, וקבעו כי הוטעה להאמין שהנכסים יחזרו אליו עד יום מותו. ההבטחות בעל-פה שניתנו לו בעת החתימה נחשבו אמינות יותר מהשטרות הכתובים, במיוחד לאור העובדה שבורשטיין לא קרא עברית וייתכן שלא הבין עד תום את ההסברים שסיפק עורך הדין שניסח את המסמכים. עוד ציינו השופטים כי לבנים היה תמריץ להדיח את אחיהם החורגים מחלקם בירושה, דבר שחיזק את טענותיו של בורשטיין. יתר על כן, חוסר ההתחשבות בהעברת הנכס וחוסר היכולת לבטל את המתנה במהלך חייו של התורם גרמו לכך שהיא לא יכולה להיחשב כמתנה תקפה. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי יש עילה לבטל את העסקה בשל טעותו החד צדדית של בורשטיין ופוטנציאל ההטעיה של בניו. הערעור נדחה, והבנים חויבו לשלם לבורשטיין הוצאות משפט, בסך 10,000 ל"י. השופט חיים כהן אף הציע לפתוח בחקירה משמעתית בנוגע לחלקו של עורך הדין בפרשה. את פסק הדין, יחד עם פסק הדין של בית המשפט המחוזי, יש להעביר ללשכת עורכי הדין בתל אביב לבחינת אפשרות לנקיטת צעדים משמעתיים.