עמל"ע 59333-11-16

תקציר

ביום 27.11.2016 הוגש ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 29.6.2016, אשר התלה את רישיונו של המערער למשך שש שנים. בא כוח המערער ביקש עיכוב ביצוע ההשעיה עד להכרעה בערעור. בא כוח המשיב ביקש לדחות את הערעור בשל איחור בהגשתו, שכן הוא הוגש באיחור של 14 יום מהמועד האחרון. בא כוח המערער טען כי הערעור הוגש בתוך המועד האחרון, שכן הוא נספר מיום קבלת פסק הדין על ידי המערער, ולא ממועד ההודעה לבא כוחו הקודם. לחילופין, ביקש היועץ להאריך את המועד, תוך הדגשת ההשלכות הקשות של העיכוב והפעלת מדיניות ליברלית כלפי הארכות, במיוחד כאשר הערעור היה כרוך בהתליית רישיון. הלשכה הסכימה לשקול את הארכת המועד האחרון לערעור על העונש, אך בא כוח המערער דחה הצעה זו. השופט פסק לטובת המערער, הותיר את הערעור על כנו ודחה את בקשת המשיב לדחייה על הסף. ההחלטה התבססה על נכונות הלשכה להאריך את המועד האחרון, ובכך פתחה פתח לדיון מלא בערעור. השופטת הדגישה כי החלטה זו אינה מצביעה על עמדה כלשהי לגופו של הערעור או העונש, וקבעה את מועד הגשת עיקרי הטיעון לינואר 2017. הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין הושארו להכרעה בתום ההליך.