עמ"נ 8660-10-17

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הערר שכן החלטת ועדת הערר התקבלה לאחר בדיקה מעמיקה והיא סבירה וכדין ואין להתערב בה. עוד הבהירה הוועדה כי הבניין חולק למספר נכסים שהושכרו ושימשו את השוכרים לעסקיהם. עוד הזכיר המשיב כי הנכס חויב בארנונה בשיעור הנמוך ביותר האפשרי לאחר הפסקת השימוש בו, וטען כי טענת המערערת כי הנכס אינו ראוי לשימוש אינה תקפה משום שהיא התבססה על מסמך שאינו חוות דעת רשמית. מנגד, טען המערער כי ועדת הערר שגתה בקובעתה כי הנכס ראוי לשימוש ויש לפטור אותו מארנונה. המסמך המדובר, שטען כי הנכס אינו ראוי לשימוש, הוצג בפני הוועדה אך זכה להתעלמות מכיוון שלא הוכן כדין. כמו כן, חסרו לוועדה ראיות לכך שהמבנה הוכרז כמסוכן על ידי העירייה. השופט הסכים עם המשיב ברוב הנקודות, אך מצא כי ועדת הערר לא הצדיקה די הצורך את החלטתה להתעלם מהכרזת העירייה כי המבנה מסוכן. השופט קבע כי הערעור התקבל באופן חלקי ויש להחזיר את התיק לוועדת הערר לדיון נוסף. על הוועדה היה לשקול מחדש את זכאותו של המערער לפטור מארנונה, תוך התייחסות לסוגיות שהוזכרו בפסק הדין. המשיב חויב לשאת בהוצאות הערעור, ולשני הצדדים הוגש העתק מפסק הדין.