ת"צ 48114-05-25

תקציר

בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ניתנה החלטה בבקשת אישור תובענה ייצוגית, במסגרתה עתרה עיריית תל אביב-יפו לסילוק על הסף של הבקשה. בקשת האישור הוגשה על ידי פרופ' אברהם וינברום, אשר טען כי העירייה מטילה שלא כדין כפל קנסות על בעלים/מחזיקים משותפים של נכסים בהם קיים מפגע, בניגוד לחוק העזר לתל אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון) התש"ם–1980. לטענת המבקש, יש להטיל קנס יחיד על כלל בעלי הנכסים המשותפים, ולא קנס נפרד על כל אחד מהם. **עיקר הטענות וההכרעה המשפטית:** 1. **העילה הייצוגית והתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות:** * המבקש ביסס את בקשת האישור על פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, הקובע אפשרות להגשת תובענה ייצוגית נגד "עוסק" בקשר לעניינים בינו לבין לקוח. המבקש טען כי העירייה נכללת בהגדרת "עוסק" בשל אספקת שירותים לתושבים. * **הכרעה:** בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי אין שייכות בין הטלת קנסות מכוח חקיקה מוניציפלית ומצווים לבין מערכת יחסים צרכנית. בהמשך, המבקש זנח את הסתמכותו על פרט זה. * בהמשך, המבקש ניסה לבסס את בקשתו על פרט 11 לתוספת השנייה, העוסק בתביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או "תשלום חובה אחר". 2. **הלכת איגרא והשפעתה:** * העירייה עתרה לסילוק על הסף בטענה כי בקשת האישור נוגדת את הלכת בית המשפט העליון בבר"מ 7302/16 עיריית תל אביב – יפו נ' איגרא (להלן: "עניין איגרא"), אשר קבעה כי לא ניתן לנהל תובענה ייצוגית המכוונת להשבת קנסות. * **טענת המבקש:** המבקש טען כי עניין איגרא אינו חל במקרה זה, שכן הוא עסק בקנסות חנייה שהוטלו מכוח סעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי, בעוד שהקנסות נשוא התביעה הוטלו מכוח צו העיריות (עבירות קנס) על פי חוק העזר שמירת הסדר והניקיון, והם בגדר קנסות "אזרחיים" ולא "פליליים". * **הכרעה:** בית המשפט דחה את טענת המבקש. נקבע כי התכלית העונשית המובהקת של עבירות הקנס, בין אם הן מכוח החוק הפלילי ובין אם מכוח צו העיריות, זרה לתכליות של גביית מסים ותשלומי חובה, אשר נועדו למימון תקציב והוצאות המדינה וקידום מדיניות כלכלית וחברתית. כמו כן, צוינו קשיים מעשיים בניהול תובענות ייצוגיות להשבת קנסות, הכוללים אפשרות לפגיעה בסדרי דין פליליים וריבוי הליכים משפטיים. בית המשפט קבע כי גם לגבי קנסות מנהליים המוטלים מכוח צו העיריות, קיימים אותם נימוקים הלכתיים ומעשיים שצוינו בעניין איגרא, ובפרט קיום מסלול מובנה להשיג על הודעות תשלום קנס (באמצעות הגשה לבקשה להישפט). 3. **מהות הקנסות וסמכות שיפוט:** * בית המשפט הדגיש כי הקנסות נשוא הדיון הוטלו מכוח צו העיריות (עבירות קנס), וכי ההסמכה לקביעתם מעוגנת בפקודת העיריות. * נקבע כי בתי המשפט המוסמכים לדון בעבירות על חוקי עזר עירוניים הם בתי המשפט לעניינים מקומיים, אשר סמכותם כדין בית משפט שלום. * נמסר כי הודעות תשלום הקנסות כללו הודעה על זכות לבקש להישפט, ובחירה בתשלום הקנס כמוה כהודאה באשמה והרשעה. 4. **עילות התביעה והסעדים:** * עילות התביעה הנטענות היו הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט. * הסעדים המבוקשים כללו השבת קנסות שנגבו ביתר, צו עשה להפסקת גבייה בניגוד לחוק, ופיצוי בגין נזק לא ממוני. 5. **התאמה לטיפול ייצוגי:** * בית המשפט קבע כי רשימת העילות המפורטות בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות היא סגורה, ונטל ההוכחה כי עילת התביעה נכללת בה מוטל על המבקש. * לאור הקביעה כי הקנסות המנהליים נופלים בגדרם של הקשיים שפורטו בעניין איגרא, וכי פרשנות המונח "תשלום חובה אחר" בפרט 11 אינה חלה על קנסות אלו, בקשת האישור נדחתה. **החידוש המשפטי:** ההחלטה מרחיבה את תחולת הלכת איגרא, אשר נפסקה לגבי קנסות חנייה שהוטלו מכוח הדין הפלילי, גם לקנסות מנהליים המוטלים מכוח חוקי עזר עירוניים וצווי עיריות, כגון הקנסות במקרה זה. הנימוק המרכזי להרחבה זו הוא התכלית העונשית המשותפת של קנסות אלו, השונה מתכליות גביית מסים ותשלומי חובה, וכן הקשיים המעשיים והמשפטיים הכרוכים בניהול תובענה ייצוגית נגד רשויות בגין קנסות מעין אלה. בכך, בית המשפט מדגיש את הגבולות שקבע המחוקק בחוק תובענות ייצוגיות, ואת הצורך להתאים את הליך התקיפה של גביית קנסות למסלולים הייעודיים הקיימים בדין. **סוף דבר:** בקשת אישור התובענה כייצוגית נמחקה, והמבקש חויב בהוצאות העירייה.