בג"צ 178/81

תקציר

בג"ץ הכריע בעניינו של חבר מועצה מקומית, חאלד מוחמד עבדול ג'עפר (העותר), שהורשע בשורה של עבירות הקשורות להתנהגותו כלפי נוסע במוניתו. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם עבירות אלה מהוות "חרפה", שתוצאתה פסילתו מלכהן כחבר מועצה לפי סעיף 101(7) לצו המועצות המקומיות (א), תש"י-1950. העבירות המדוברות היו התנהגות לא מנומסת כלפי נוסע, הסעת הנוסע אל מחוץ ליעד וכליאת שווא. השופט י' שילה ציין כי המונח "חרפה" אינו מוגדר בחקיקה והוא מייצג אמת מידה סובייקטיבית העשויה להשתנות בהתאם לדעת הקהל. הם הציעו להשתמש בסטנדרט "האדם הסביר" כדי לקבוע אם עבירה נחשבת מחפירה בעיני הציבור. שילה הגדיר עבירות של קלון כעבירות המשקפות פגם מוסרי וציין כי ניתן לבצע את אותה עבירה עם או בלי קלון, בהתאם לנסיבות. הם התייחסו לפסקי דין קודמים שהבחינו בין עבירות עם ובלי קלון והדגישו את הצורך של נציגי הציבור לשמור על רמה גבוהה של התנהגות מוסרית ואזרחית. עם זאת, הם הטילו ספק אם הציבור מצפה להתנהגות מוסרית ללא דופי מכל נבחרי הציבור. במקרה הספציפי של העותר, קבע השופט שילה כי אף שמעשיו ראויים לגינוי, אין בהם כדי לעלות לדרגת "קלון" כהגדרתה בחוק. הם הדגישו כי העבירות בוצעו בלהט הרגע ובמסגרת סכסוך מקצועי. השופט ד' לוין הסכים עם מסקנתו של השופט שילה כי עבירות העותר אינן כרוכות בקלון והרחיב על חומרתן של קביעות משפטיות של קלון. הם הציעו שיטה תלת-שכבתית לסיווג עבירות: חלק מהעבירות כרוכות תמיד בבושת פנים, חלקן לעולם אינן כרוכות בבושת פנים, ואחרות נמצאות על קו הגבול. עוד הדגיש לוין כי בחינת הקלון צריכה להתמקד בעבירה עצמה ולא במעשים או באמירות נלוות. במקרה הנוכחי, לוין שקל את הנסיבות וקבע כי העבירות אינן כרוכות בבושת פנים. ממלא מקום הנשיא י' כהן הסכים עם השופטים הקודמים כי אין לראות בעבירות העותר, בהתחשב בנסיבות הספציפיות, משום קלון. הם ציינו כי תפקידו החינוכי של בית המשפט אינו מצדיק את פסילת העותר מהמועצה. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט להכריע את הצו המותנה הקודם, ולאפשר לעותר לשמור על משרתו במועצה המקומית. בפסק הדין הודגש כי העבירות הנוגעות לנהגי רכב ציבורי, ובהקשר של מקרה ספציפי זה, אינן מצדיקות את סטיגמת הקלון.