ת"ט 18256-04-20

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר. המבקש לא הגיש את התנגדותו בתוך המועד האחרון הקבוע בחוק, והשאלה המרכזית הייתה האם על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו להארכת המועד. המבקשים טענו כי לא קיבלו את ההתראות הנדרשות, אך בית המשפט מצא כי תצהירו סותר את עדותם, ונקבע כי המבקש הוזהר. עם זאת, בית המשפט היה ער לכך ששיקולים פרוצדורליים אינם צריכים לגבור על הצורך לבחון לגופו של עניין, במיוחד כאשר עומדת על כף המאזניים זכות יסוד של גישה לערכאות. טענות המבקש בדבר זיוף וחוסר זיקה למשיב נמצאו כהגנה לכאורה, אשר יחד עם השיהוי הקצר יחסית בהגשה, הצדיקו הארכה. עם זאת, על מנת לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים, הורה בית המשפט למבקש לשלם את הוצאות המשיב בתוך 30 יום כתנאי להארכה. בהחלטה הודגש כי אין להקל ראש בהארכה זו, אלא כדי להימנע מקיפוח בלתי הוגן של זכויותיו של המבקש. אם לא ישולמו ההוצאות, תידחה ההתנגדות, והמשיב יוכל להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל.