מ"ת 12550-11-15

תקציר

המבקשים, רון אב גיא ושני משיבים, נחשדו בעבירות נשק, לרבות החזקה וסחר בנשק, ובעבירות שיבוש. השופט בחן את הראיות לכל אישום ולכל מבקש. לגבי האישום הראשון מצא השופט כי קיימות ראיות לכאורה נגד שני המבקשים, אם כי הראיות נגד המשיב השני חלשות יותר. דבריו של רון, שהיוו מרכיב מרכזי בראיות, הכילו סתירות מהותיות, שעל בית המשפט לתת עליהן את הדעת. עם זאת, דבריו של רון נתמכו בחיזוקים ובעדויות עצמאיות של המשיב הראשון, לרבות שקרים שסיפר המשיב ובחירתו לשתוק. עבור המשיב השני, היו כמה ראיות התומכות בטענותיו של רון, אך גם ראיות לכך שרון ניסה להפליל אותו. השופט גם לקח בחשבון שהמשיב שיקר לגבי עובדות מסוימות. באשר לעבירות השיבוש, השופט מצא כי קיים בסיס ברור לראיות לכאורה, במיוחד כאשר עצם ביצוען של עבירות אלה חיזק את הראיות בנוגע לאישומי הנשק. באשר לטענת האכיפה הבררנית – לפיה לא הוגש כתב אישום נגד עמרי רוזנצוויג מסוים – קבעה השופטת כי טענה כזו צריכה לעלות באופן אידיאלי במהלך ההליך העיקרי, אך ניתן לשקול אותה במסגרת הליך המעצר. השופט בחר לשקול זאת, ובסופו של דבר דחה אותו, בקובעו כי היעדר כתב אישום נגד רוזנצווייג אינו מצדיק את שחרור המבקשים. לאחר שמצא כי קיימות עילות מעצר וראיות לכאורה לשני המבקשים, הורה להם השופט לקבל תסקיר משירות המבחן, כדי לסייע בהחלטה האם ניתן למצוא חלופת מעצר מאחורי סורג ובריח. השופט הכיר בכך שגם אם הראיות חלשות, אין משמעות הדבר בהכרח שיש לשחרר את המבקשים, שכן עוצמת הראיה היא רק אחת משלוש צלעות המשולש המסדיר את החלטות המעצר; השתיים האחרות הן עילת המעצר ואופייה של החלופה. השופט סיכם ואמר כי ההחלטה אם לעצור את המבקשים תינתן לאחר הגשת תסקיר המבחן.