ע"פ 388/76

תקציר

יוסף ג'מיל איבראהים הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ברצח בכוונה תחילה של נכד אחיו, מוחמד עווד, ובניסיון לרצוח את אחיו, מחמוד ג'מיל איבראהים, ואת בנו של אחיינו, ג'לאל עומר איברהים, בעקבות סכסוך משפחתי על חלקת אדמה משותפת בכפרם, אבו גוש. בית המשפט המחוזי מצא כי מעשיו של איברהים נבעו מכעס על עקירת גדר שהקים על הקרקע שבמחלוקת וקללת אשתו. מהראיות עולה כי איבראהים ירה שלוש יריות מאקדחו, פגע במחמוד ג'מיל וירה למוות במוחמד עווד, ככל הנראה בשוגג בעת שכיוון לעבר מחמוד ג'מיל. ירייה שלישית פצעה את ג'לאל בעת שאיבראהים נמלט מהמקום. איברהים ערער על ההרשעה ועל גזר הדין, אך בית המשפט העליון אישר את האישום ברצח מכוח הכלל של "כוונה מועברת", שכן הירייה הקטלנית שיועדה למחמוד ג'מיל פגעה במקום זאת במנוח. עם זאת, בית המשפט קבע כי יש להחליף את הניסיון לרצוח את ג'לאל בעבירה של חבלה חמורה, שכן סביר להניח שהירי לא כוון אליו באופן ספציפי. עונש מאסר העולם בגין רצח ו-15 שנות מאסר בגין ניסיון רצח של מחמוד ג'מיל נותרו בעינם, ואילו עונש העונש בגין פציעתו של ג'לאל הופחת לחמש שנים. בית המשפט העליון הדגיש את אמינות גרסת התביעה לאירועים ודחה את טענותיו של איברהים וקבע כי הן בלתי סבירות וחסרות תימוכין. פסק הדין הבהיר גם את זיהוי תרמילי המחסניות ודן בעדות המומחה בנוגע לקיבולת האקדח. השופט לנדוי שימש כממלא מקום הנשיא, כאשר השופט ויתקון והשופט עציוני הסכימו ביניהם.