רע"א 1567/13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לחוב ארנונה בן שלושה עשורים, בסך של למעלה ממיליון שקל כולל ריבית וקנסות. החוב נבע מרכישת נכס, ורשות המסים פתחה בהליכי הוצאה לפועל, שהובילו למינוי כונס נכסים שמכר את הנכס לפירעון החוב. התיק מתמקד בחלוקת תמורת המכירה. העירייה טענה כי על כונס הנכסים לשלם את כל הארנונה וההיטלים, לרבות אלה שנצברו לפני כינוס הנכסים, ואילו כונס הנכסים טען כי יש לתעדף רק מיסים והיטלים שנצברו בתקופת כינוס הנכסים. לשכת ההוצאה לפועל פסקה תחילה לטובת כונס הנכסים, אך בהמשך ביטל בית המשפט המחוזי החלטה זו, מה שגרם לכונס הנכסים להגיש בקשת רשות ערעור. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור, וקובע כי אין בכך כדי למנוע עיוות דין. בית המשפט מביע אכזבה מהמחלוקת הממושכת בין הרשויות הציבוריות לבין כונס הנכסים, ומעודד את הצדדים להגיע להסכמות כפי שהציע בית המשפט המחוזי. היא מדגישה כי הבקשה אינה מעוררת שאלות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות חריגות וכי ההיסטוריה בת שני העשורים של החוב מפחיתה את הסבירות לעיוות דין. בית המשפט מציין את האפשרות לטעות בפסק הדין הקודם, אך מסביר כי דחיית הבקשה אין משמעה תמיכה במסקנות בית המשפט המחוזי. במקום זאת, היא מציעה הפחתה בריבית ובקנסות שנצברו במהלך ההליכים המשפטיים הממושכים. הפסקה מסתיימת בהכרה בפסק הדין הצפוי בשאלה המשפטית המהותית ובדחיית בקשת רשות הערעור.