ע"ע 47502-02-25

תקציר

פסק דין זה של בית הדין הארצי לעבודה עוסק בשתי בקשות הדדיות להפקדת ערובה. בקשה אחת היא של עימאד בלחאווי (המערער במקרה אחד, המשיב במקרה אחר) לחייב את שיין פינישס בע"מ (חברה בע"מ, להלן: "החברה") ואת יצחק שטרן (המערערים במקרה אחד, המשיבים במקרה אחר) להפקיד ערובה. השני הוא של החברה ושטרן כדי לאלץ את בלהאווי להפקיד ערבות. **עקרונות משפטיים וחידושים:** פסק הדין מפרט את העקרונות המסדירים הפקדת ערבויות בהליכי ערעור בפני בית הדין לעבודה, תוך הסתמכות על הפסיקה הקיימת והוראות חקיקה. * **היעדר מקבילה ישירה לתקנות סדר הדין האזרחי:** בית המשפט מציין כי לתקנות סדרי הדין בבית הדין לעבודה אין מקבילה ישירה לתקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שעניינה הפקדת ערבויות בערעורים אזרחיים. * **כלל כללי למערערים יחידים:** ככלל, מערער יחיד אינו חייב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיב. זה נובע מהעיקרון של הבטחת גישה לבתי המשפט. * **חריג ליחידים: סיכון לאי פירעון:** עם זאת, כלל זה כפוף לחריג. אם קיים חשש ממשי שהמערער היחיד לא יוכל לפרוע את הוצאות המשיב אם הערעור ייכשל, רשאי בית המשפט להורות על ערובה. עיקרון זה מאוזן מול זכות הגישה של המערער לערכאות, מתוך הכרה בכך שזכות זו מצטמצמת במידת מה בשלב הערעור כפי שכבר הופעלה בבית המשפט קמא. * **שיקולים שנלקחו בחשבון עבור מערערים בודדים:** בבואו להחליט אם להורות על ערבות ליחיד, בית המשפט שוקל: * סיכויי ההצלחה של הערעור. * עיתוי הגשת הבקשה לערבות. * האם המערער לא שילם בעבר את ההוצאות שנפסקו. בית המשפט מבהיר כי אי תשלום הוצאות עבר, תוך השפעה על היתרה, אינו מחייב באופן אוטומטי ערבות. * מקום מגוריו ומצבו הכלכלי של המערער, בהנחה כי יחיד המתגורר בישראל הוא ישות כלכלית ממנה ניתן להשתקם. עוני לבדו אינו עילה מספקת כדי לחסום את הגישה לצדק. * **כלל מובהק לחברות בע"מ:** נקודת המוצא לחברות בע"מ שונה, בהתבסס על סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999. חברה בע"מ מחויבת בדרך כלל להפקיד ערבות אלא אם כן היא יכולה להוכיח את יכולתה לכסות את עלויות הצד השני אם תפסיד בערעור, או אם נסיבות אחרות מצדיקות פטור. * **הרציונל לערבויות חברה:** החידוש המשפטי כאן הוא ההכרה המפורשת בכך שהמחוקק אינו מעדיף תביעות של חברות שעשויות להיות חסרות יכולת כלכלית ומנסות להסתתר מאחורי אישיותן המשפטית כדי להימנע מתשלום הוצאות. בית המשפט מדגיש כי בעוד שהגישה לבתי המשפט רחבה ליחידים, אותה הקלה אינה ניתנת לחברות בנסיבות כאלה. * **שיקולים הנחשבים לחברות:** בהערכת חובת חברה להפקדת ערבות, בית המשפט בוחן: * ראיות ליכולת החברה לשלם את הוצאות המשיב. * הדוחות הכספיים של החברה וקיומם של הפסדים משמעותיים. * האם החברה שילמה תשלומים כלשהם עבור חובות פסק דין או הוצאות שנפסקו בעבר. * נטל ההוכחה מוטל על החברה להצדיק פטור. * **איזון אינטרסים:** בכל הבקשות לערבויות, על בית המשפט לאזן בין זכותו של המשיב להחזר הוצאות לבין זכות הגישה של המערער לערכאות. **יישום העקרונות במקרה זה:** * **בקשתו של מר בלחאווי (נגד החברה):** בית המשפט נעתר לבקשתו של מר בלחאווי וחייב את החברה להפקיד ערבות. החברה לא הצליחה להוכיח שהיא יכולה לכסות את הוצאותיו של בלהווי אם הערעור שלה ייכשל. הראיות שהוצגו כללו את יתרת החוב, הדוחות הכספיים של החברה שהצביעו על הפסדים העולים על 7 מיליון ₪ ואי תשלום הוצאות שנפסקו בעבר. בית המשפט לא מצא נסיבות אחרות המצדיקות את פטור החברה. * **סכום הערבות לחברה:** בית המשפט הורה לחברה להפקיד 8,000 ₪. סכום זה התמתן בשל העיכוב בהגשת בקשתו של מר בלהאווי והעיקרון לפיו ערבויות אינן נועדו לאכוף תשלום סכומים משמעותיים שנפסקו בעבר. אי הפקדת הערבות עד ליום 15.10.2025 תביא לדחיית ערעור החברה. * **בקשת המערערים (נגד מר בלחאווי):** בית המשפט דחה את בקשת המערערים לחייב את מר בלהאווי להפקיד ערובה. בית המשפט לא השתכנע כי קיים חשש ממשי שהוא לא יוכל להחזיר את הוצאותיהם. השיקולים שנלקחו בחשבון כללו את מגוריו בישראל, כושר השתכרותו (למרות קשיים כלכליים) והרף הגבוה לביטול פסק הדין. גם עיתוי הבקשה הכביד עליה. בית המשפט חזר והדגיש כי אין לחסום את גישתם של אנשים בעלי אמצעים מוגבלים לבתי המשפט רק בשל עוני. * **חדשנות משפטית:** פסק הדין מדגים את יישומם של עקרונות מבוססים בצורה ניואנסית, במיוחד בהבחנה בין היחס למערערים פרטיים לעומת תאגידים ובמיתון גובה הערבות על סמך מכלול הנסיבות, כולל עיתוי הבקשה. הדגש על איזון בין הזכות לגישה לצדק לבין הצורך להבטיח עלויות פוטנציאליות הוא נושא שחוזר על עצמו.