ת"א 25772-04-19

תקציר

התובע בתיק זה טען כי נפגע ב"תאונת דרכים" כהגדרתו בחוק תאונות דרכים בעודו יושב במושב הנהג ברכבו, ותבע פיצויים מהנתבעת. לטענתם, התאונה אירעה בעת שרכבם נסע והם ישבו בתוך "מתחם השימוש ברכב", הכולל על פי הפסיקה פעולות המתבצעות מרגע שאדם מתחיל להיכנס לרכב מנועי ועד לרגע היציאה ממנו. הנתבע טען כי האירוע אינו תאונת דרכים, אלא תאונה שאירעה בעת שהתובע יצא מהרכב ומשכך, אינה מהווה "תאונת דרכים". השופט פתח את דבריו בפירוט החוקים הרלוונטיים ופסקי דין קודמים הנוגעים להגדרת "תאונת דרכים". על פי חוק תאונות דרכים, "תאונת דרכים" היא אירוע שבו נגרם לאדם נזק גוף כתוצאה משימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה. החוק קובע רשימה סגורה של פעולות המהוות "שימוש ברכב מנועי", לרבות נהיגה, כניסה או יציאה וחניה. פסקי דין קודמים קבעו כי פעולות הנעשות בתוך "המתחם" של שימושים מפורשים אלה – פעולות חיוניות במובן הפיזי של כניסה לרכב או יציאה ממנו ומהוות חלק טבעי ובלתי נפרד משימושים מוכרים אלה – צריכות להיחשב גם הן כ"שימוש ברכב מנועי". השופט מצא כי התובע לא סיפק ראיות מספיקות להוכחת פגיעתו לפני שרכש עמדה יציבה מחוץ לרכב. בנוסף, פריקת מצרכים מהמושב האחורי של הרכב אינה נחשבת לפעולה צדדית אינטגרלית ל"שימוש ברכב". גם אם היה בידי התובע להוכיח כי התאונה אירעה בתחום השימוש ברכב, הרי שפעולת פריקת המצרכים אינה עומדת בתנאי המבחן המהותי, המחייב כי הפעולה תידרש לצורך הסעת השימוש ברכב. השופט הדגיש כי מיקום התאונה, במקרה זה, שביל הגישה של הבית, לא שינה את אופי הפעולה. יתר על כן, השופטת לא קיבלה את הגדרת שקית המצרכים על ידי התובעת כ"מטען אישי", דבר שהיה עשוי לשנות את תוצאת התיק. השופט הגיע למסקנה כי נסיבות התאונה אינן מהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע 7,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות המומחה הרפואי. כמו כן ניתן לתובע חלון זמן של 30 יום לביצוע תשלומים אלה, שלאחריו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין.